צר לי שראיתי פני ילדים עצובים .......

צר לי שראיתי פני ילדים עצובים .......







צר לי שראיתי פני ילדים עצובים...
שקעתי בתוך מחשבות על למה ....
למה אין ילדינו שמחים בפה פתוח..
הרהרתי על אלו המונעים מהם אושר איתן....
הבנתי קשיחות של בוגרים במטה יהודה...
מול רכות הנער והילדה היחפה...
שאין לה מרבץ משחק, שכרי הדשא
חלומותיה..
האזנתי להרהורי ליבה
לכוחות הנעורים הרוצים לרקוד במרחבי הזמן האבוד...
לא סלחתי לבוגר במטה יהודה שקטעו חלומות...
שריסקו בגבריותם הילדותית נער חפץ חיים.
הו לכם בוגרים של מטה יהודה
אוי לנפשותיכם שעמדו בהגה ולא ראיתם צחוק מאולץ
של נער של טף וזקן
אוי לכם גיבורי הנהגה שהעדפתם להחריש
דמעות חנוקות בגרון יבש
ההגיון התכופף לו ממעשיכם
אבדו ילדות ונעורים בנכר- ירושלים.
קשישים גדלים בתוך מעטפות קירות מסוידים
אוי לכם מושלים שאטמתם נפשכם להקשיב לזעקת נעורים
אבוי לכם נשמות של מנהיגים שראיתם זעקה שקטה
של מבטי ילד עטוף ינקות.
איך יכולתם מנהיגי מטה יהודה להחריש
איך ראיתם הכל
איך שתקתם אנשי סוציאל....
איך רוקנתם חיוכים חסרים לתוך מגבעות קש רצוצות.
איה החמלה והרגש - אבדו לכם בכסאותיכם
במרומי חדרי הנהגה אכזריים.