מחנה השמדה סוביבור

סוביבור -

זהו מחנה ההשמדה שרוב בני משפחתי נרצחו בו על ידי המרצחים הגרמנים והאוקראינים .
למחנה הזה נלקחו הדודים שלי מצד אימי ומצד אבי סבי וסבתי שאני נושא את שמם נלקחו במשאיות ורכבות ילדים קטנים בני 3 וגילאי נערים בני 12 ובר מצוה הוכנסו לתאי הגזים ונשרפו במשרפות המחנה בחלקם ובחלקם נקברו בבורות אחים ענקיים בתוככי סוביבור.
ההערכה שהגעתיאליה דרך דיבורים אם הורי בעיקר אבי עומדת על קרוב ל 400 בני משפחה במעגלים היותר רחבים של משפחת שרף שנרצחו במחנה הזה.חלקם הועבר גם למחנות אחרים או נרצחו ביערות סביב אזור מגוריהם בלובלין וזמושץ
אנדרטה בכניסה למחנה סוביבור כיום סוֹבִּיבּוֹר (בגרמנית: Sobibor) היה מחנה ריכוז והשמדה בגליל לובלין בפולין, שפעל בשנים 1942-1943. המחנה שכן לצד מסילת הרכבת בקו חלם-ולודבה ונקרא על שם כפר סמוך. במחנה זה נרצחו לפחות 160,000 בני אדם, למעט כמה מאות צוענים, כולם היו יהודים.

תוכן עניינים [הסתרה]
1 הקמת המחנה ותפעולו
2 מבנה המחנה
3 הונאת הקורבנות
4 חיי האסירים במחנה
5 המשלוחים למחנה
6 נסיונות מרידה וחיי המחתרת במחנה
7 אומדן מספר הקורבנות
8 ספרות
9 סרטים על המרד בסוביבור
10 ראו גם
11 קישורים חיצוניים

[עריכה] הקמת המחנה ותפעולוסוביבור היה אחד מארבעת מחנות המוות שפעלו במסגרת "מבצע ריינהרד", שמטרתו הייתה חיסול היהודים בשטחי הגנרלגוברנמן בפולין (שחולקו למחוזות ורשה, לובלין, קרקוב, ראדום ולבוב).

הקמת המחנה החלה ב-1 במרץ 1942 בידי עובדי כפייה יהודים שנלקחו מהגטאות הסמוכים, ופעולת ההשמדה בו החלה בסוף אפריל 1942 ונמשכה עד אוקטובר 1943. אל המחנה הגיעו יהודים להשמדה ממחוזות לובלין ולבוב בפולין ומארצות שונות ברחבי אירופה. קשה לאמוד את מספר הקורבנות שנספו בו. האומדן המינימלי עומד על 160,000 איש . מפקדו הראשון של המחנה היה פרנץ שטנגל (פיקד על המחנה מאפריל עד אוגוסט 1942), שנחשב לקצין מוצלח. בשל כך, הועבר שטנגל לנהל את מחנה טרבלינקה בסוף אוגוסט 1942, עקב ליקויים מערכתיים שהתרחשו במחנה. החליף אותו פרנץ רייכלייטנר (אוגוסט 1942 עד אוקטובר 1943). שניהם היו קציני אס אס ממוצא אוסטרי.

תאי הגזים במחנה עבדו על בסיס מנועי טנקים סובייטים שהזרימו עשן פליטה לתוכם (שלא כבאושוויץ ומיידנק שפעלו על בסיס ציקלון B). גופותיהם של הקורבנות שנחנקו בתאי הגז הושלכו בחודשים הראשונים לקבורה בבורות ענק שסוידו בסיד רותח. מקיץ 1942 ואילך הועברו הגופות מתאי הגז אל מדורות ענק ונשרפו שם.

גדרות המחנה נשמרו על ידי 100-120 שבויי מלחמה אוקראינים שהתנדבו לעבודה זאת וצוידו בכלי נשק לצורך זה.

[עריכה] מבנה המחנההמחנה עצמו חולק לארבעה אגפים, ולא ניתן היה לעבור מאחד למשנהו בלא קבלת רשות:

האגף הראשון היה מקום בו חיו ועבדו עובדי כפייה יהודים שטיפלו ברכוש שהותירו אחריהם הקורבנות וכן בתי מלאכה בהם הועסקו עובדי הכפייה בייצור מוצרים מחפצי הנרצחים. האגף כלל את רציף הרכבת אליו הגיעו המשלוחים, וממנו נשלחו אל האגף השני. בנוסף, בחלק נפרד של אגף זה, התגוררו האוקראינים וחלק מהגרמנים שהועסקו במחנה. כמו כן מוקמו באגף זה מבני המנהלה והפיקוד.
האגף השני נקרא בשם "רציף ההתפשטות", ובו התפשטו הקורבנות והותירו את כל רכושם. בין האנשים המתפשטים הסתובבו אנשי סגל המחנה ובחרו עובדי כפייה. באגף זה היו גם צריפים שבהם נגזזו שערות הנשים. מן האגף השני יצא שביל שהיה מגודר בגדר גבוהה ומסווה בצמחייה אל האגף השלישי שהיה מבודד ומגודר בחלקו הצפוני של המחנה.
האגף השלישי כלל את תאי הגזים, אליהם הורצו הקורבנות העירומים שהגיעו בשביל. מאחוריהם היו בורות הקבורה והמשרפות, וכן הצריפים של אותם עובדי כפייה יהודים שתפקידם היה הוצאת הגופות מתאי הגזים וקבורתם או שרפתם. עובדי כפייה אלו היו מנותקים משאר עובדי המחנה. ביניהם היו כמה עובדים שכונו "דנטיסטים", ותפקידם היה לעקור שיני זהב מפיותיהם של הנרצחים.
האגף הרביעי כלל אזור יער, ועציו שנכרתו שימשו לשריפת הגופות.
[עריכה] הונאת הקורבנותהנאצים נקטו שיטות של הונאה על מנת להרגיע את הקורבנות לפני שילוחם אל תאי הגז. קצין האס אס הרמן מיכל, היה לרוב פונה אל היהודים עם הגיעם ומסביר להם שהגיעו למחנה מעבר, בדרך למחנות עבודה באוקראינה, אולם עליהם לעבור חיטוי. לחולים וקשישים הוקצו עגלות על מנת לקחתם למקלחות, כביכול. לרופאים יהודים שהיו בין הקורבנות ניתנו תרופות על מנת לטפל בחולים.

יהודים שהגיעו מהולנד אף נתבקשו עם הגיעם למחנה לכתוב מכתבים לקרוביהם, המספרים על הגעתם למחנה ועל הטיפול המסור שלו זכו. מיד לאחר כתיבת המכתבים ומסירתם למשלוח נשלחו היהודים אל תאי הגז תוך כדי מעשי התעללות ורציחות. המכתבים הגיעו ליעדם בהולנד.

[עריכה] חיי האסירים במחנהעובדי הכפייה היהודים היו על פי רוב צעירים מגיל 15 ואילך, שהוצאו מהמשלוחים ונידונו לחיי עבודת פרך והשפלה. מרבית אנשי הסגל של המחנה הצטיינו באכזריותם. חלק מהניצולים מספרים סיפורים מסמרי שיער על מעשי זוועות שנעשו ביהודים שנידונו להשמדה מיידית בתאי הגז עם הגיעם למחנה, דוגמת חיתוך שדיים של צעירות יהודיות וכן ניפוץ גולגלות של ילדים יהודיים בידי אנשי הסגל הנאצי.

באסירים היו מבוצעות לעתים תכופות סלקציות, ואסירים חולים או חלשים נשלחו אל תאי הגז או נורו למוות. אסירים רבים בחרו לשלוח יד בנפשם עקב החיים הקשים במחנה. אסירים רבים נרצחו במהלך "שעשועי ספורט" או מעשי התעללות מחרידים. כמו כן ישנם מספר עדויות על הוצאה של קבוצות יהודים מבין הנידונים למוות לצורך התעללות בלבד.

נודע לשמצה באכזריותו סגן מפקד המחנה - גוסטב וגנר, שהיה מתאגרף חובב, ונהג להכות אסירים יהודיים עד שנפחו את נשמתם. לאחר המלחמה נמלט וגנר לברזיל, אך אותר שם בידי צייד הנאצים שמעון ויזנטל ואחד ניצולים מסוביבור בשנת 1978. לאחר שנה נדקר למוות ומותו נרשם תחת הסעיף: התאבדות.

[עריכה] המשלוחים למחנה
אנדרטה במקום בו היה מחנה סוביבורבסוף אפריל 1942 בוצע ניסיון ראשון של פעולת תאי הגז על 250 אסירים יהודים שהגיעו ממחנה העבודה קריחוב. בתחילת מאי החלו להגיע משלוחים מהגטאות והעיירות של מחוז לובלין. עד סיומה של שנת 1942 הובאו להשמדה במחנה כמה רבבות יהודים מגטאות מחוז לובלין, 24,300 יהודים מסלובקיה, 10,000 יהודים מאוסטריה וגרמניה, וכן יהודים מגטו טרזינשטאט בצ'כיה (6,000 או 13,000 במספרם; ישנה אי ודאות לגבי יעדם של מספר משלוחים, אם הגיעו לסוביבור או לבלז'ץ).

מרבית יהודי הארצות שמחוץ לפולין, נשלחו על פי רוב מארצותיהם לגטאות במחוז לובלין ומשם נשלחו לסוביבור (פעמים רבות ביחד עם יהודי המקום). עם זאת, ידוע על משלוחים שהובאו למחנה הישר מברלין ומווינה וכן ממקומות נוספים.

אנדרטה במקום בו היו תאי הגזים במחנה סוביבורבחודש יולי 1942 פסקה תנועת הרכבות למחנה בשל תיקונים שנעשו במסילת הברזל בקו חלם-ולודבה. למרות זאת, הגיעו למחנה משלוחים נוספים (קטנים יחסית) של יהודים בעגלות, במשאיות או בצעידה רגלית. בתקופה זו של הקיץ נבנו שלושה תאי גז נוספים, שאפשרו להכפיל את קצב ההשמדה. באותו חודש החלה שריפת הגופות כחלק ממבצע 1005. גופותיהם של היהודים שנרצחו במחנה לאחר מכן הועלו על מוקדי השרפה ונשרפו. כמו כן הוצאו מקברי האחים גופותיהם של אלו שנספו לפני כן והושלכו למדורות ענק.

תנועת הרכבות התחדשה בתחילת אוקטובר 1942, ועימה התגבר קצב ההשמדה. אלפים רבים של יהודים מגטאות מחוז לובלין נשלחו למחנה. באמצע דצמבר 1942 החלו להגיע משלוחים אף ממחוז לבוב שבגליציה המזרחית, מכיוון שפעילות ההשמדה במחנה בלז'ץ פסקה.

על פי דו"ח שנשלח במברק לברלין בינואר 1943 בידי הקצין הרמן הֶפלֶה (והגיע לידי רשת הביון הבריטית), מספר הקורבנות שניספו בסוביבור בשנת 1942 עמד על 101,370 נפשות (כל הקורבנות היו, כפי הנראה, יהודים, לבד מכמה מאות צוענים).

בשנת 1943 המשיכו להגיע רבבות יהודים להשמדה במחנה סוביבור. למחנה הגיעו 19 משלוחים ישירים מהולנד - 34,300 נפשות, צרפת - 4,000 נפשות, ועוד אלפי יהודים ממחנות עבודה וגטאות במחוז לובלין. כמו כן הגיעו למחנה כמה אלפי יהודים ממחנות עבודה וריכוז בגליציה המזרחית, ביניהם מחנה ינובסקה. חלק מהאנשים הובאו למחנה עירומים בתקופת החורף על מנת להקשות על בריחתם.

בשלהי הקיץ ובסתיו של שנת 1943 הגיעו להשמדה בסוביבור 13,700 יהודים משטחי ברית המועצות הכבושים. אלה היו כפי הנראה המשלוחים האחרונים שהגיעו לסוביבור. יהודים אלו היו שרידיהם של גטאות וילנה, לידא ומינסק.

על פי עדותו של אחד הניצולים במשפט אייכמן, דב פרייברג, הגיע לסוביבור גם משלוח אחד של כמה מאות צוענים, כפי הנראה היה זה בתחילת קיץ 1942.

באופן כללי המשלוחים שהגיעו למחנה היו בכמות קטנה יחסית למחנות אחרים, מכיוון שהגיעו לרוב מיישובים וגטאות קטנים יחסית בגודלם. ייתכן שמספר הנמוך של הקורבנות בסוביבור ביחס למחנות טרבלינקה ובלז'ץ הביא את מפקדי המחנה לדרוש הבאת משלוחים ממקומות רחוקים דוגמת הולנד, צרפת ושטחי ברית המועצות הכבושים על מנת להגדיל את מספר הקורבנות של המחנה.

[עריכה] נסיונות מרידה וחיי המחתרת במחנה
הכיתוב בעברית על האנדרטה בכניסה למחנה סוביבור כיוםניסיונות בריחה היו לאורך כל תקופת קיומו של המחנה. רובם נכשלו והאסירים נתפסו ונרצחו, או שהובאו בחזרה אל המחנה והוצאו בו להורג יחדיו עם אסירים נוספים. לפי עדותו של פרייברג, הצליח אסיר יהודי אחד להימלט מן המחנה בתוך רכבת שנשאה עימה את רכוש הקורבנות אל מחוץ למחנה.

ביוני 1943 הגיעה רכבת של אסירים יהודים ממחנה ההשמדה בבלז'ץ, לאחר שסיימו שם את פירוק המחנה ושריפת הגופות. עם הגיעם לסוביבור האסירים החלו להתמרד ונורו למוות. כמה מהם השאירו פתקים ברכבת וסיפרו על ההשמדה במחנה בלז'ץ ועל חיסולם. אסירי סוביבור מצאו פתקים אלו והבינו את חומרת גורלם.

בשל כך התחזקו בקיץ 1943 ניסיונות בריחה של אסירים יהודים. רבים מהאסירים נתפסו והוצאו להורג, יחד עם אסירים אחרים. כבר בתחילת אותו קיץ נטמנו מוקשים סביב גדרות המחנה על מנת למנוע בריחת אסירים מהמחנה. אותו קיץ נחפרה מנהרה אל מחוץ למחנה ויעדה היה לעבור את שדה המוקשים ולהגיע אל היער, אולם היא נתגלתה ועשרות רבות של אסירים שהועסקו באזור ההשמדה הוצאו להורג בשל כך.

בין היהודים שהגיעו באחד המשלוחים ממינסק בספטמבר 1943 הייתה קבוצה של חיילים יהודים שנפלו בשבי והועסקו במינסק בעבודות כפייה. חלקם של חיילים יהודים אלה לא נשלחו לתאי הגז כשאר היהודים, אלא הוצאו מהמשלוח והועסקו בעבודות כפייה בסוביבור. תוך זמן קצר נוצר קשר בינם לבין המחתרת שהתגבשה במחנה בפיקודו של לאון פלדהנדלר, מי שהיה ראש היודנראט בגטו ז'ולקייבקה בפולין. ראש קבוצת החיילים היהודיים - אלכסנדר פצ'רסקי (שהיה קצין בדרגת סגן בצבא האדום), הפך למנהיג הצבאי של המרד.

אנשי המחתרת חשבו על ניסיון בריחה לכלל האסירים. לשם כך הם תכננו הריגה של אנשי האס אס בחשאי, ופריצה המונית של האסירים מחוץ למחנה. תאריך הבריחה נדחה פעמים אחדות בשל סיבות שונות. לבסוף, היום בו הייתה הבריחה נקבע בשל היעדרותם של כמה מאנשי הסגל של המחנה, ביניהם מפקד המחנה פרנץ קרל רייכלייטנר וסגנו, גוסטב וגנר.

בשעה 4 אחר הצהריים של 14 באוקטובר 1943 בזמן מסדר התמרדו האסירים המועסקים במחנה, לאחר שהצליחו להרוג 11 מאנשי האס אס במקום. במהלך הבריחה נהרגו שלושה שומרים אוקראינים נוספים. האסירים היהודים רצו לכל כיוון ופרצו את השער הראשי ואת הגדרות. 600 מתוך 1,000 האסירים הכלואים במקום הצליחו לפרוץ אל מחוץ למחנה, אולם רבים מהם נורו למוות בניסיון הבריחה או שעלו על מוקשים. למעלה ממחצית מהאסירים שניסו לברוח הצליחו להגיע אל היערות, אולם מרביתם נתפסו בימים הבאים או שהוסגרו לחיילי האס אס על ידי אוכלוסיית המקום.

חלק מהאסירים היהודים שלא ברח מן המחנה המשיך להתנגד והתבצר בתוך הצריפים, אולם עד יום למחרת המרד התנגדותם דוכאה בכוח. שאר היהודים שנותרו במחנה סוביבור (בעיקר אסירי אזור ההשמדה המופרד, שלא השתתפו במרידה), הוצאו כולם להורג ביריות, לאחר מכן הביאו הנאצים כ-100 אסירים יהודים ממחנה טרבלינקה על מנת לפרק את המחנה ולסיים בו את עבודת ההשמדה. גם יהודים אלו הוצאו להורג לאחר מכן. מחשש פן הסוד הנורא - רצח שיטתי של יהודים - יתגלה, הרסו הנאצים את המחנה ושתלו יער באזור.

עד סיום המלחמה נותרו בחיים כ-63 ניצולים (קרוב לשליש מהם שבויי מלחמה יהודים שהגיעו במשלוחים ממינסק), ביניהם אלכסנדר פצ'רסקי שכתב זיכרונות על התקופה בה היה במחנה,ואף הצטרף לקרב בגרמנים ביערות.

מבחינת הנאצים, בריחת האסירים היהודים מהמחנה, והריגתם של 14 אנשי ס"ס ואוקראינים הייתה כשל חמור. הנאצים חששו שסיפור המרד והבריחה יתפשט באזור ויגרום למקרי מרד נוספים, בשל כך נסגרו מספר מחנות ריכוז נאציים באזור לובלין בתחילת נובמבר 1943, או שמספר האסירים בהם דולל בצורה דרסטית (מחנה מיידנק אחד מהם) ו-43,000 מאסיריהם היהודים הוצאו להורג ביריות רובים (מבצע "חג הקציר").

כיום יש מוזיאון בתחנת הרכבת שבה ירדו היהודים. בסמוך לתחנה העיירה סוביבור ובמקום שבו נרצחו רבבות יהודים יש כיום גן ילדים ובית ספר.

[עריכה] אומדן מספר הקורבנותעד לגילויו של "מברק הֶפלֶה" בשנת 2001, האומדן המקובל של מספר הקורבנות במחנה סוביבור עמד על 250,000 נפשות בקירוב. אומדן זה התבסס על דבריו של פרופסור וולפגנג שלפר, שנאם בפתיחת משפטי האגן בשנת 1964, שבו נשפטו פושעי מלחמה ששירתו בסוביבור. כאמור, מברק הֶפלֶה הנמיך את מספר הקורבנות והעמיד את מספרם לכל שנת 1942 (שבה הושמדו מרבית הקהילות) על 101,370 נפשות, למרות שאין אפשרות לדעת אם המספר שמסר הֶפלֶה כלל יהודים שנספו במהלך הנסיעה למחנה. בשנת 1943 הגיעו לסוביבור 52,000 יהודים מארצות שמחוץ לפולין, בנוסף לאלפים של יהודים משרידי הגטאות וממחנות ריכוז ועבודה במחוזות לובלין ולבוב, שמספרם אינו ידוע. איש הס"ס קרל פרנצל, בשיחתו עם ניצול סוביבור טוביה בלאט, טען שלדעתו מספר היהודים שנרצחו בתאי גז בסוביבור אינו עולה על 160,000 אלף איש. כמו כן טען שהקורבנות שהגיעו לסוביבור היו אך ורק ממוצא יהודי (כפי הנראה אותו משלוח של צוענים הגיע לפני תחילת שירותו של פרנצל במחנה באוגוסט 1942). באתר של מוזיאון השואה בוושינגטון מופיע ש-167,000 בני אדם נספו במחנה.

[עריכה] ספרותעל סוביבור נכתבו מספר ספרים.

ספר של ריצ'רד ראשקה (Rashke), שהיה בסיס לסרט "הבריחה מסוביבור" (ראו בהמשך).
ספר של מישה לב שפורסם ביידיש ותורגם לעברית ואנגלית.
הספר "שריד מסוביבור" של דב פרייברג, שהיה אסיר במחנה לאורך כמעט כל תקופת פעילותו.
[עריכה] סרטים על המרד בסוביבורעל סיפור המרד הופק בשנת 1987 הסרט "הבריחה מסוביבור", שזכה לפרסום ולהצלחה רבה בעיקר בקרב מוסדות חינוך פורמליים ושאינם פורמליים במערכת החינוך הישראלית, שהשתמשו בסרט על מנת להמחיש את גודל מצוקת היהודים בימי השואה ואת הקשיים בארגון מרידות.
הסרט, שבוים על ידי ג'ק גולד וצולם בשטחה של יוגוסלביה לשעבר, התבסס על ספרו של ריצ'רד ראשקה (Rashke), שהתפרסם תחת אותו השם כמה שנים קודם לכן.

"Sobibor, 14 octobre 1943, 16 heures" - סרט תיעודי משנת 2001 בבימויו של קלוד לנצמן. בסרט מראיין לנצמן את יהודה לרנר שהיה עובד כפייה בן 16 עת השתתף במרד.
[עריכה] ראו גםמברק הפלה - מסמך גרמני המאשר רציחתם של 101,370 יהודים בסוביבור ב-1942
שריד מסוביבור - דב פרייברג, 1988
התנגדות יהודית בשואה
[עריכה] קישורים חיצונייםwww.sobibor.info - האתר של תומאס בלאט, אחד מניצולי המרד במחנה
סיפורי המרד בסוביבור וטרבלינקה באתר מט"ח

קואורדינטות: 51°26′50″N 23°35′37″E

מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%95%D7%91%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8

סוביבור היה אחד מהמחנות הקטנים שפעלו במבצע ריינהרד הוא הוקם במרץ 1942 והתחיל לפעול באפריל אותה שנה .המחנה נבנה ליד העיירה סוביבור עמוק ביערות שבמזרח פולין הוא היה הכי סודי מבין שלושת המחנות שהוקמו .ולא כמו במיידנק או אושוויץ. שפעלו על בסיס ציקלון b תאי הגזים פעלו על בסיס מנוע טנק סובייטי שהזרים עשן לתוך "המקלחות" ובכך חיסל את הקורבנות. אחרי המרד בטרבלינקה ב-3 לאוגוסט 43 הנאצים החליטו להניח מוקשים מסביב למחנה סוביבור כדי להקשות את הבריחה .ליאון פלהנדלר ז"ל היה המנהיג שתכנן את הבריחה מסוביבור עד שהגיע אלכסנדר פצרסקי ז"ל מפקד בצבא האדום עם רקע צבאי נרחב ולקח את הפיקוד על המרד שליאון סגנו. יחד עם עוד כמה יהודים אחרים הם חיסלו 12 קצינים נאצים ו-4 שומרים אוקראיינים ב-14 לאוקטובר 1943 בשעה 4 אחר הצהריים כ-300 אסירים יהודים ברחו מהמחנה ליערות וחברו לפרטיזנים רבים מהם נתפסו על ידי משתפי פעולה פולנים בסוף המלחמה נשארו כ-50 ניצולים ליאון פנהלדר נהרג ע"י אנטישמי אחרי המלחמה בגלל שהלך לבדוק מה הרעש מאחורי הדלת של ביתו אנטישמי ירה בו ולא הרגו אך הוא מת מזיהום הפצע. סוביבור נהרס כמה ימים אחרי המרד המפורסם הימלר הורה להרוס אותו ולנטוע עצי אורן במקום שהיה המחנה הערכות מדברות על בין 200,000 ל-250,000 אלף יהודים שנרצחו במחנה מברק ההפלה ששוגר לברלין בינואר-43 מוכיח שעד סוף 42 חוסלו 101,000 יהודים במחנה .יהי זכרם ברוך! ובלי הניצולים לא היינו יודעים שהיה מחנה השמדה שנקרא סוביבור כמו בלז'ץ שלא ידוע עליו כלום מכיוון שלא נשארו עדים לספר.
* שמעון 26/04/10 | 03:41

זהו המקום הארור מכל עבור משפחתי שנרצחה שם ברצח נחוש של ילדים קטנים ותינוקות.
המקום הארור הזה קיפח את מרבית המשפחה .
הנה מספר שמות שהצלחתי למצוא ממשפחה שמנתה מאות אנשים שבנו תרבות של מאות שנים בפולין- של המשפחה שהועלו על הגרדום :

שם שנת לידה גיל הרצח שם מקום הרצח

שרף מרדכי יליד 1914 נרצח 36 במחנה השמדה מידנק.
בלומנפלד חנה 1890 נרצחה 50 במחנה סוביבור.
שרף משה 1903 נרצח 37 במחנה ולוגמיש 5 ילדים
שרף שרה 1893 נרצחה 49 במחנה סוביבור 5 ילדים
בלומנפלד יוסף 1883 נרצח 57 במחנה סביבור 5 ילדים
מנדלבאום לאה 1905 נרצחה 35 במחנה סביבור 2 ילדים
לרמן אסתר 1923 נרצחה 17 בזמושץ
לרמן חיה 1901 נרצחה 39 סוביבור 3 ילדים
לרמן משה 1920 נרצח 20 סוביבור
לרמן שמואל 1891 נרצח 49 זמושץ 3 ילדים
שטרן יענקל 1935 נרצח 5 לובלין
שטרן מלכה 1938 נרצחה 2 לובלין
שטרן יעקב 1905 נרצח 35 לובלין 2 ילדים
שטרן אמא 1910 נרצחה 30 לובלין 2 ילדים
ניקסלברג יענקל 1883 נרצח 57 מידנק
ניקסלברג לאה 1883 נרצחה 57 מידנק
שרף סימה ? נרצחה ולוגימיש
ליסט אסתר 1934 נרצחה 6 זולקיבקה
ליסט ברק 1936 נרצח 4 זולקיבקה
ליסט פרלה 1915 נרצחה 25 סוחה ליפיה 2 ילדים
שרף יצחק 1919 נרצח 20 סוחה ליפיה
בלומנפלד ברק 1930 נרצח 10 סוביבור
בלומנפלד ? 1928 נרצחה 12 סוביבור
בלומנפלד שמואל 1918 נרצח 22 סוביבור
בלומנפלד איטה 1923 נרצחה 17 סוביבור
בלומנפלד ישראל 1924 נרצח 16 סוביבור
לרמן בלומה 1925 נרצח 15 זמושץ
בלומנפלד וולוה 1905 נרצח 35 ריוויץ
מנדלבאום ליב 1895 נרצח 45 בוזוביץ 2 ילדים
גולדברג דבורה 1910 נרצחה 30 סוחה ליפיה
בלומנפלד סימה 1910 נרצחה 30 ריוויץ
גולדברג משה 1889 נרצח 61 סוביבור 2 ילדים
שרף חיה 1905 נרצחה 35 סוחה ליפיה
שרף פרדלה 1885 נרצחה 56 סוביבור
שרף מאשה 1892 נרצחה 48 לובלין 4 ילדים
שרף יוסף 1890 נרצח 50 מידנק
ליסט שמואל 1890 נרצח 50 זולקיבקה
שרף רבקה 1910 נרצחה 30 סוחה ליפיה
שרף משה 1912 נרצח 28 סוחה ליפיה
שרף אברהם 1925 נרצח 15 סוחה ליפיה
שרף אברהם 1887 נרצח 54 סוביבור 5 ילדים -(על שמו אני נקרא).

שרף אברהם
תקציר: אברהם שרף נולד ב Suchelipie ל Kelman ו Hava. הוא היה סוחר ונשוי לשרה לבית מנדלסון. לפני מלחמת העולם השניה התגורר ב Suchelipie, Poland. בזמן המלחמה הוא היה ב Suchelipie, Poland. אברהם נספה ב Sobibor בגיל 54. מידע זה מבוסס על דף-עד (המוצג בצד ימין) שנמסר על ידי הבן נצול/ת השואה. פרטים נוספים

זוהי רשימה חלקית שהצלחתי לשחזר דרך שיחות עם אבי - שרף יוסף זכרונו לברכה ואימי מאשה שרף זכרונה לברכה .
עם אחותי אהובה שרף שהיתה תינוקת בזמן המלחמה הזו לא הצלחתי לפתח שיחה מרגישות הנושא מצדה או במדה מסוימת היא בחרה להדחיק את הנושא לגמרי ולא לגעת כדי לבחור בחיים במלואם.
לצערי חשבתי שבגיל יתר מאוחר אוכל לשוחח עימה אך היא נפטרה בגיל 58 ולא יכולתי לממש את הנושא .
השמות הללו הועברו למשמורת ביד ושם בהיכל השמות .
מתוך משפחה חזקה ושמנתה מאות אנשים נשארו אחרי המלחמה אבי ואימי ואחותח ז"ל ועוד 2 אחיות של אבי- האחת חיה בארצות הברית והשניה חיה כנוצריה בפולין.
ממשפחת אימי לא נשאר אף אחד .
בדרך לא דרך אני מנסה לקבץ עוד שמות של משפחתי שנרצחו בידי מרצחים בני עוולה .
דרך מרדכי פלץ החי בירושלים אני מדי פעם מצליח לעלות שם של קרוב רחוק.
אין הם רוצים לפתוח א סגור לבם וקשה המלאכה למציאת נתונים חדשים.
מכוון שרוב הנספים הנרצחים של משפחתי על פי שיחות קצרות מאוד עם אבי שרף יוסף בוצעו במחנה השמדה סוביבור החלטתי להתחיל את ביצוע העבודה על התערוכה שם במקום הריגתם.
הנושא של העבודה " הכניסיני תחת כנפך" זהו המוטיב שקיבל את השראתו מאחותי אהובה שרף(פייר) שעברה את השואה בהיותה בת 0 עד 4 בחסות אימי שחיפתה עליה את מנוסתם האדירה בתוככי גהנום החיים .

מאשה שרף(בלומנפלד) היתה השורד היחידי שנותרה בחיים לאחר המלחמה.
לא ידוע לי הרבה על משפחת - משפחת בלומנפלד וכל שם שיש בו את החיבור לבלומנפלד אני מתענין ובודק האם שי בו הקשר למשפחת אימי זכרונה לברכה.

הכניסיני תחת כנפך

והיי לי אם ואחות

ויהי חיקך מקלט ראשי

קן תפילותי הנידחות.

ובעת רחמים בין השמשות

שחי ואגל לך סוד יסוריי

אומרים יש בעולם נעורים

היכן נעורי?

הכניסיני תחת כנפך

והיי לי אם ואחות

ויהי חיקך מקלט ראשי

קן תפילותי הנידחות.

ועוד רז אחד לך אתוודה

נפשי נשרפה בלהבה

אומרים אהבה יש בעולם

מה זאת אהבה.

הכניסיני תחת כנפך

והיי לי אם ואחות

ויהי חיקך מקלט ראשי

קן תפילותי הנידחות.

הכוכבים רימו אותי

היה חלום אך גם הוא עבר

עתה אין לי כלום בעולם

אין לי דבר.

הכניסיני תחת כנפך

והיי לי אם ואחות

ויהי חיקך מקלט ראשי

קן תפילותי הנידחות.