שיטת ההרחבה במושבים בארץ

הרחבת מושבים.

הרעיון של הרחבת התושבים במושבים שכבר איבדו את הקלח באפשרויות היצור החקלאי הינו רעין טוב מתוך הברירות הקיימות של לחיות או לחדול כישוב חקלאי לשעבר.

אבל במקום לנטרל את החולי של סחיטת המיץ מהתושבים החדשים ומהיזמים כאחד חברו אנשי המושבים הותיקים עם המוסדות שאמורים לבקר את ההליך בכוון הנכון ובמקום לעשות זאות הם מנצלים את המצב להעשיר את האינטרסים שלהם מול אלפי מתישבים חדשים.
מנהל מקרקעי ישראל שהוא בעל הקרקע איננו מתערב בנעשה בביתו.
משרד השיכון חסר אונים בהזרמת תקציבי ממשלה ובעיקר ראש הממשלה איננו מצוי בתוך קלחת הלחצים.

השיטה היא פשוטה:

היזם מציע להכנס למכרז להקמת תשתיות ולעיטים גם בבניית דגמים שימכור לכל המרבה במחיר.
היזם או הקבלן הזוכה בדרך כלל נבחר על פי המדד"כמה שתיתן יותר לישוב בותיק כך סיכוייך לזכות במכרז"
הותיקים אומרים באם אתה רוצה אתה חייב לתת לנו תמורת הסכמתנו וההצעות עולות בקנה מידה עם דמיון כמעט בלתי נתפס.
ככל שהותיקים מקבלים יותר כך נמצא הזם בדרישות גבוהות יותר.
זה מתחיל מבניית מערכת ביוב לגיטימית לכולם כולל ההרחבה וכולל הותיקים - זה לכאורה דבר מבורך וטוב.
אבל זה ממשיך הלאה לבניית בתים במחיר סימלי לחלק מהאנשים או למגזר זה או אחר.
היזם מבטיח בשלב הראשון הרבה אבל במציאות איננו יכול עמוד בפירוש ההבטחה .
מהיכן הכסף מגיע? - מהתושבים החדשים המצטרפים אל המושב כחברים בועד מוניציפלי.
עיקר הבעיה שהיזם עומד מול הועד של המושב הוא בהבטחות שעליו לקיים תוך כדי הבטחות לא מעטות בחוזה או בעלפה.
רוב ההסכם מתבצע בחשדנות שיתכן והקבלן או היזם לא יעמוד בהבטחות שהבטיח לועד במהלך ההתקשרות ביניהם.

הועד מעונין לקבל כמה שיותר והקבלן מעונין כמה שפחות

המשך.............