יחידת

בין דמיון למציאות - לך תאמין?

"וְהֵבֵאתִי אֶל עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם וְזֵרִתִים לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִהְיֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא שָׁם נִדְּחֵי עולם [עֵילָם]."

יחידת "עילם" הוקמה בשלהי שנות ה 60 עם התכנית ללכידתו של אדולף איכמן והמצוד אחר פושעים ומרצחים של העם היהודי על דורותיהם .
היחידה כללה בתוכה מספר קטן של אנשים שאומנו מבסיס יחידות העילית של יחידות הצנחנים חיל הים והמודיעין .
התקבלו אליה בעיקר בעלי דרכונים זרים וילידי מזרח אירופה.
האנשים סומנו מראש על ידי scouter - באימוני החיר המוקדמים של יחידות עילית אלו.ם בתחילת הדרך אך הוכנסו לתוך הענינים עם שחרורם מצהל.
היחידה התאמנה במסגרת עמצאית בלימוד השפות האירופאיות כל אחד לפי מוצא הולדתו.
בניית הזהות של "הנציג" ארכה מספר שנים בלימודי תרבות,שפה,מנהגים וטכסים מקומיים.
הנציגים הועברו אל המקום בצורה די פשוטה עם הזהות החדשה ופעלו בצורה פרטנית ללא התערבות חיצונית.
הנציג קיבל הכשרה מקצועית לפי נטיותיו וכישוריו.
לימודים בחו"ל,השתלמות אקדמית לתוארים מתקדמים ובניית קרירה מקצועית עצמאית לחלוטין כחלק מאופיו של הנציג.
לא היה קשר אל שום גוף ממלכתי מוכר ולא היה חיבור כלשהו לכתובת מוגדרת.
היחידה פעלה במטרה לחשוף את הפוגעים ביהודים בעולם - נאצים,אנשי טרור ומפגעים.
זהות היחידה נשמרה בחשאיות עד למיזוגה ופירוקה עם יחידות אחרות .
אופי העבודה של היחידה היה עצמאי לחלוטין כל בודד עבד בצורה עצמאית ומוחלטת ללא קשר אל אנשים אחרים.
לכן התאפינו עוצמות התפוקה והיצירתיות של אנשיה.
יכולת אלתור וחשיבה יצריתית היו המפתח לדרך.
"הפרט המאפיין" גובש והתגבש בדרך עבודת הפיתוח של הדמיון המודרך.
"צור את הבעיה ותן לה פתרון בדמיון והפוך דמיון למציאות" - זהו המוטו המרכז בדרך הגיבוש.
צור כמה שיותר בעיות בפרק זמן קצר ביותר ותן פתרון מהיר יותר מזמן יצירת הבעיה.
"בודדים ומעטים עושים את עבודת ההמונים" - שם זה התגבש.
אל תבקש דבר מאף אחד - תן מעצמך הכי שאתה יכול.
סגל את המצב אליך והסתגל עימו במלואו.
אין תודה ואין בקשה .
חוסן הנפש nחשל את הגוף.
אל תבקש nאחרים - היה אתה במלואך שם.
פחד- הוא חבר - אהוב אותו.
עילם - הפך ליעם - בני בכורי.
בין דמיון למציאות - הינה כותרת המאמר - תרצה תאמין תרצה לא תאמין - הרי לא יהיו עובדות וראיות למקרה או למקרים והפלגה בין דמיון למציאות מבורכת בכל מקרה.
כה מעטים יודעים כה הרבה שלא ניתן להתחלק אלא עם עצמך.
סגולתו של העם הזה היא באותם מעטים שעושים כה הרבה .
כה מעט ניתן לספר את האין ספור מעשים.
אך בין השורות יבינו אלו שהיו שם ובשתיקתם הם הסיפור עצמו.
יאנוש - המומחה לשפת הגוף שבשתיקתו נאם את נאום החיים.
המומחה לפרט המאפין שדרך "ההס והשתיקה" יצר משפטים חוצבי הרים.
"ראה דרך אוזנייך היה אומר" - צמצם במילים
"דרך עיניך שמע אחי" - אל תגע בידיך כי סלעים תרים.
"חדור אל החומר דרך הרוח"
יאנוש הלך לעולם בשלהי שנות ה 80 וידע לאן הולך הוא בדרכו המיוחדת.
יאנוש אימן והדריך אנשים גדולים ומיוחדים דור שהולך ומצטמצם.
לא היה לו תחליף כי קורץ מחומר מיוחד וחד כתער.
המשימות שהוטלו על חניכיו היו מורכבות והוא פישט אותן לרמת הבסיס שאין לתאר וניבא את המסלול לכל אורכו ב 100 האחוזים.
כל זה דרך הפרט המאפין שבו ידע וידעת בכל שלב מה מתרחש ומה יתרחש בעתיד של הפעולה עצמה.
הנבואה - אמר נועדה לטיפשים,אבל לדעת מה יקרה זה כל כך פשוט אמר.
מושג של "העבר העתידי" הומצא על ידו לביצוע כה מובן.
אמר" דע היכן אתה עומד ותדע לאן תגיע"
תמיד התחיל האימון בקפיצה לגובה - בו אתה מדמיין את הצעדים לריצת הגובה דרך העינים לפני הריצה.
דרך העינים וראיית הצעדים העתידים בוצעה הקפיצה.
"ראה את צעדיך לפני שאתה צועד לקראתם" אמר.
ואכן שיפור הקפיצה היה משמעותי לרף קפיצה כמעט בלתי הגיוני.

לזכרו יוצא הספר "הפרט המאפין בתכנון אדריכלי"
ישום של תורת "הפרט המאפיין"

באם יש מישהו שיישם את הפסוק המפורסם הכי שאפשר לעלות על הדעת היה יאנוש -

" באין תחבולות יפול עם ותשואה ברוב יועץ - משלי יא,יד

תחבולות = אילתור וישום במצבים שאין בהם פתרון מוכן וידוע.
היכולת לאלתר היא מלאכת מחשבה מדויקת ומהירה הלוקחת את הדמיון למצב יצירתי בצורה כמעט ספונטני.
אך בפועל הכל מתוכנן והמסעים ידועים כמעט מראש.

חנה סנש
דמותה של חנה סנש אומץ היטב מתוך ג6דרכה לעזוב את מיטב התרבות ולתת ללא הסבר מיותר וגינגוני סבר.

חנה סנש נולדה ב- 17 ביולי 1921 בבודפסט, בירת הונגריה. אביה – בלה סנש – היה סופר ועיתונאי ידוע, והוא נפטר כשהייתה חנה ילדה. חנה הייתה קשורה לאביה במיוחד, והיה לה קשה להשלים עם מותו.

חנה גדלה במשפחה מבוססת, וגם לאחר פטירת אביה, חיה המשפחה בתנאים נוחים. אך כשהייתה בת 17 (1938), הגיעה למסקנה שעליה לעזוב את הונגריה, ארץ הולדתה, ולנסוע לארץ ישראל.

בשנת 1939 הגיעה למסקנה שעליה לעלות לא"י.

היא ידעה כי היא תזדקק לאישור מיוחד שיש להציג בפני השלטונות הבריטיים ששלטו באותן שנים בארץ. היא פנתה לבית הספר החקלאי בנהלל בבקשה להתקבל ללימודים במוסד. ברגע שהגיעה תשובה חיובית, הייתה הדרך לקבלת אישור הכניסה המיוחל סלולה. עוד באותה שנה עזבה חנה סנש את ביתה בבודפסט ויצאה לדרך לארץ ישראל.

בנהלל למדה עד 1941 ועז הצטרפה לקבוצת צעירים שבנו את קיבוץ שדות ים ליד קיסריה. לחנה לא היה קל בקיבוץ. העבודות שהוצעו לה בקיבוץ לא משכו את ליבה, והיא השתוקקה לכתוב. עם הזמן גברו בה רגשות בדידות, חסר וחוסר נחת. לכן החליטה לפנות לפעילויות אתגריות חדשות.

היא פנתה לארגונים שארגנו פעולות הצלה של יהודים באירופה, כדי להשתתף במאבק למען הצלת יהודים. ב- 1943 עברה מבחנים ובדיקות והתקבלה כמתנדבת לקבוצת צנחנים שמשימתם הייתה לצנוח על אדמת אירופה.

במרץ 1944 צנחה חנה עם חבריה בקרואטיה, ליד הגבול ההונגרי. שם שהו שלושה חודשים בתקווה לסיוע של הפרטיזנים המקומיים. התעורר ויכוח בקבוצה אם לבטל את המשימה או אם לדבוק בה ולהיכנס להונגריה ללא התעודות המזויפות, שהיו הפרטיזנים אמורים לספק. חנה הייתה משוכנעת בדעתה שיש לדבוק במשימה. היא חצתה את הגבול ביוני 1944. מיד לאחר מכן נתפסה ע"י חיילים הונגרים ונשלחה לכלא בודפסט. היא הועמדה לדין באשמת ריגול וכאזרחית הונגריה גם בבגידה במולדת.

חנה כפרה בהאשמות שכן לא ראתה עצמה הונגריה אלא ארץ-ישראלית. היא נלחמה על זהותה זו למרות שידעה שהיא מסכנת עצמה בעונש מוות.

ב- 7 בנובמבר 1944, כשהיא בת 23, הוצאה חנה סנש להורג.

השיר "אשרי" נכתב ב- 2 במאי 1944, בעברית, כחודשיים לאחר הצניחה בקרואטיה. זהו אחד משיריה האחרונים.

השיר הולחן בידי דוד זהבי.

שיר מפורסם אחר של חנה סנש הוא "הליכה לקיסריה" ואולי את/ה מכיר/ה אותו לפי מילותיו הפותחות: "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם".

אשרי הגפרור מאת חנה סנש:

אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת,

אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת.

אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָדְעוּ לַחְדֹל בְּכָבוֹד…