אנטישמיות כנגד העם היהודי

היו פולנים טובים ואמיצים שהקריבו את עצמם למען חבריהם היהודים והיו הרעים שמסרו אותם תמורת בצע כסף לגרמנים.
אלו הטובים זכו בהכרת האומה היהודית כיקירי עולם ביד ושם.
ב- 1 במאי 1941 משטרה צבאית גרמנית, המשטרה הפולנית "הכחולה", מכבי האש הפולניים ועובדי העירייה שגויסו למשימה זו ובראשם קרול ווס, החלו לסרוק את העיר העתיקה בחיפוש אחר היהודים שלא מילאו את הצווים. בסריקה נתפסו 250 איש. תחת משמר הם הובאו למושב התאגדות החקלאים לשעבר (רח' לבובסקה 61) ואחר כך גורשו לקומרוב. לאחר כמה ימים, גורשו מ"העיר החדשה" כמה מאות יהודים לקרסנוברוד.

לאחר העברת היהודים ל"עיר החדשה" נותרו בשטח העיר העתיקה רק שני מקומות בהם התגוררו היהודים דרך קבע. בעלי מלאכה שעבדו בשביל הגרמנים (בעיקר סנדלרים וחייטים) שגרו בבית דירות ברח' זמנהוף (היה שייך קודם לחנוך אדלסברג). כמה עשרות צעירים שהועסקו במתן שירותים אישיים לגסטפו, Schutzpolitzei ו- Ortskomendature התגוררו בבניין של מלון "ויקטוריה" לשעבר, בין רחוב קולונטאי ופרץ. מספר מסוים של יהודים שגורשו המשיכה לעבוד בעיר (למשל בנגריית זיספר שפעלה בשטח בית הכנסת) וכל יום היו עושים את הדרך מ"העיר החדשה" – לעיר העתיקה.

לגטו שהוקם ב"עיר החדשה" היה אופי פתוח. לא היו לו גבולות מוגדרים ובינו לשאר העיר לא הפרידה גדר. עד ל- 1 בספטמבר התגוררו בשטחו, ביחד עם היהודים, גם פולנים. אוכלוסייה יהודית שהתגוררה ב"עיר החדשה" לא יכלה לצאת ממנה, בעוד שהפולנים יכלו לצאת ולהיכנס לשטחי הגטו ללא הגבלות כלשהן.

כבר לאחר הגירוש במאי 1941 הגיעו לזמושץ' 78 מגורשים מצ'נסטוחובה. החל מסוף יוני 1941 החלו להגיע לזמושץ', באופן בלתי חוקי, פליטים משנת 1939 שגרו עד כה בשטחים תחת כיבוש רוסי.

בערב פסח, בשבת 11 באפריל 1942, בשעה 2:00 אחה"צ הוקף רובע "העיר החדשה" על ידי המשטרה הפולנית והמשטרה הצבאית הגרמנית. כך החל מבצע הגירוש הראשון. גסטפו של זמושץ' בא למושבו של היודנרט ודרש שיאסוף עד השעה 16:00 בכיכר השוק, בעיר החדשה, 2500 יהודים שנועדו לגירוש. בשעה 17:00 הגיעו ל"מכסה", אך עדיין נמשך המבצע שהסתיים סופית בשעה 20:00. תחילה השתתפו באיסוף האנשים בכיכר השוק סדרנים היהודיים וחלק מחברי היודנרט, אחה"צ הצטרפו אליהם המשטרה הצבאית הגרמנית והגסטפו. בשעה 21:00 בערך הציבו ברציף בין רחובות פאוביאקוב ואורליץ' – דרשר רכבת עם 21 קרונות. במקביל התחילו להריץ את היהודים שאורגנו בחמישיות לאורך רח' לבובסקה לכיוון הרציף תחת משטר כבד ורצחו בו במקום כל אחד שלא עמד בקצב. לאחר שהקרונות הוטענו עמדה הרכבת הדחוסה במגורשים ברציף עד מאוחר בלילה. רק בחצות החלה הרכבת לנסוע לבלז'ץ, אליה הגיעה בבוקר למחרת.

קביעת המספר המדויק של המגורשים במבצע הראשון היא מטלה קשה. הנתונים המשוערים שמתקבלים מהדיווחים נעים בין 2500 ל- 3000 הרוגים ומגורשים., הדיווח הראשון שנכתב "על חם" מגדיר את מספר המגורשים למעל 2.6 אלפים ומספר הנרצחים במקום ל – 520 איש. דיווחים מאוחרים יותר אומדים את סה"כ האבידות ב- 3000 איש, אישה וילד.

את הנתונים המדוייקים יותר לדעת החוקר, מספק מייצ'יסלב גרפינקל, המסתמך על מרשם האוכלוסין שערך היודנרט בגטו בימים הראשונים שאחרי מבצע הגירוש. לפי מקור זה, המחיר ששילמה הקהילה היהודית היה 3150 נרצחים ומגורשים. בדרך מהשוק החדש לרציף רצחו כ- 150 איש (חלק מהגופות דחסו ביחד עם הנותרים בחיים לרכבת ואת היתר אספו מאוחר בלילה המתנדבים מ"חברת הנושאים" וקברו בבית הקברות). ביום א' מצאו בדירות פרטיות 89 איש נוספים שנרצחו על ידי הגרמנים.

מסמך רשמי יחיד שמכיל מידע על הגירוש מ- 11 באפריל, שנכתב ב – 9 במאי. זוהי תכתובת בין אגודה לעזרה הדדית בזמושץ' (מ. גרפינקל) ויועץ לעזרה הדדית למושל נפת לובלין. לפי מסמך זה נותרו בעיר לאחר הגירוש 4056 יהודים.

בתיאורו של המבצע הראשון, התייחס יו"ר היודנרט כך לממדיו: "לאחר הכנת מרשם האוכלוסין החדש, נוכחנו לדעת שמחיר המבצע היה מעל ל- 3000 איש. רוב הקורבנות היו נשים, כ- 700 קורבנות היו ילדים עד גיל 14 והשאר גברים. אפשר להסביר זאת בכך שרוב הגברים היו אז בעבודות".

ירידה במספר היהודים בעיר קוזזה במהרה על ידי הגעה המונית של היהודים מפרוטקטורט ומרייך. בימים 30 באפריל ו- 1 במאי יצאו מגטו טרזין שני משלוחים של יהודי צ'כיה. כל אחד מהם מנה 1000 איש. ב- 1 במאי יצא לזמושץ' משלוח של 800 יהודי גרמניה מדורטמונד בווסטפליה. יהודי צ'כיה וגרמניה היוו רוב המגורשים במבצעים הבאים. רק חמישה יהודים ממשלוח הראשון מצ'כייה שרדו את המלחמה.

כמו בערים אחרים של “General Gubern”, כך גם בזמושץ' ערכו ב- 28 באפריל מבצע נגד הקומוניסטים. מרשימה שהוכנה מראש שבה שמות של 30 קומוניסטים יהודיים מלפני המלחמה, הצליחו לתפוס רק אחדים (רובם עזבו את זמושץ' ב – 1939). במקומם לקחו אבות, אחים ואפילו אנשים זרים לחלוטין אך בעלי שם משפחה דומה. באותו יום ירו בכולם למוות ברוטונדה.

מבצע הגירוש השני התקיים בשבועות, ביום א', 24 במאי 1942. בו גירשו בעיקר את יהודי צ'כיה וגרמניה (כ- 1000 איש) ומבין המקומיים: זקנים, אנשים לא כשירים לעבודה, נשים וטף (כ- 400 עד 500 איש). אספו את כולם בצריפים בתחנת הרכבת, בהם הוחזקו במשך יומיים. בינתיים צירפו לקבוצה זו גם יהודים מישובים בסביבה (בעיקר מקומרוב וטישובצה), שהוסעו בעגלות הרתומות לסוסים. את כולם חילקו בסופו של דבר לשלוש קבוצות וב- 26 במאי, שנשלחו בשלושה משלוחים לסוביבור.

מבצע הגירושי השלישי התקיים ב- 11 באוגוסט 1942 ונוהל על ידי הגסטפו מלובלין. הרובע הוקף על ידי הגרמנים מאוחר מדי, לכן רוב היהודים הצליחו להסתתר. אז לראשונה לקחו לטרנספורט כמה עשרות יהודים ממחנות עבודה בעיר, כמה חברי יודנרט ומספר פקידי היודנרט עם משפחותיהם. גרמנים הצליחו לתפוס ביום זה "רק שלוש מאות וכמה עשרות יהודים", אותם העבירו למיידנק. שם נרצחו כמעט כולם תוך כמה חודשים. מבצע זה בדומה למבצע הראשון (ולהבדיל מהמבצע השני) אופיין על ידי מספר רב של נרצחים במקום. מספר הנרצחים היה 70 איש.

לא מן הנמנע כי בהשפעת הכישלון הקשור במבצע הגירוש השלישי ב- 1 בספטמבר נצטוו היהודים להתגורר בחלק מוגדר של "העיר החדשה", לאחר שגירשו משם את האוכלוסייה הפולנית. ריכוז של מעל 4000 איש בשטח כה קטן, הקל על הגרמנים לבצע גירושים בהמשך אך הביא לצפיפות קשה עוד יותר, בנוסף לתנאים הפיזיים והסניטריים הירודים ממילא.

שטח הגטו המצומצם הוגדר עד לגירוש תושבו האחרון. אמנם במחצית ספטמבר ביוזמת היודנרט החלו הניסיונות להפיכת הגטו למחנה עבודה סגור, אך לא הצליחו לממש רעיון זה.

הגירוש הרביעי התרחש בתחילת ספטמבר 1942. גירשו לבלז'ץ 400 איש.

החיסול הסופי של גטו זמושץ' חל יותר מחודש אחרי המבצע הרביעי. "הפעם, באופן מפתיע לחלוטין, ב- 16 באוקטובר 1942, היום ו' בשעה 5 בבוקר, השכונה שלנו, אז כבר מצומצמת במידה ניכרת ומיושבת על ידי יהודים בלבד, למרות שעדיין פתוחה , הוקפה בחגורה צפופה של משטרה גרמנית, משטרה צבאית וגסטפו (…). כל תושבי השכונה, ללא יוצא מן הכלל, גורשו לכיכר (…) ולאחר שהועמדו בטורים בחמישיות, הובילו אותם בצעדה מהירה לעיירה איזביצה, המרוחקת מזמושץ' 21 ק"מ" – דיווח יו"ר היודנרט. בעת הצעדה לאיזביצה רצחו 100-180 איש שנקברו בשולי הדרך. המגורשים הגיעו ליעדם בלילה בין יום ו' לשבת. באותה עת גירשו לאיזביצה גם את שארית יהודי קרסניסטב, טורובין, ז'ולקייבקה ושצ'בז'שין.

רוב המגורשים מזמושץ' וישובים אחרים לא שוכנו בדירות כלשהן, אלא הוחזקו בשוק באיזביצה, תחת כיפת השמיים, במשך שלושה ימים. כולם הפכו לקורבנות הגירוש הגדול ביום ב', 19 באוקטובר 1942, שבו גירשו מאיזביצה וסוביבור לבלז'ץ כ- 5000 יהודים. את הגירוש הבא, האחרון לשנת 1942 ביצעו שבועיים לאחר הקודם, ב- 2 בנובמבר. לקחו אז לבלז'ץ, סוביבור ומיידנק את כל היהודים המתגוררים באיזביצה, להוציא אלה שהספיקו להסתתר בעיר או בשדות ויערות בסביבה. במשלח מ- 2 בנובמבר 1942 גירשו את שארית היודנרט של זמושץ', כולל סגן יו"ר עזריאל שפס.

לאחר גירוש זה, היו מחפשים ותופסים את היהודים המסתתרים ולוקחים אותם לבניין בית הקולנוע, ממנו היו מוציאים אותם בקבוצות של כמה עשרות איש לבית הקברות ושם יורים בהם למוות. ב- 30 בנובמבר 1942 הוכרזה איזביצה Judenrein אך לאחר זמן מה ארגנו בה מה שקרוי גטו משנה אליו חזרו מהיערות שבסביבה וממקומות מסתור כמה מאות יהודים. את גטו המשנה חיסלו סופית באפריל 1943.

אחרי החיסול הסופי של יהודי זמושץ', עוד שרדו כמה מקומות עבודה סגורים הפזורים ברחבי העיר וארבעה מחנות עבודה. ב- 20 בנובמבר 1942 הוציאו להורג ברוטונדה ביריות כ- 200 בעלי מלאכה יהודים, אך חלק מהם שהו עוד ב- 1943 בבית הדירות ברח' פרץ (מלון "ויקטוריה" לשעבר). בתחילה היו במחנות בזמושץ' יהודים מעטים אך אחר כך החל מספרם לגדול במהירות כי הם חזרו לשם מפחד החורף המשמש ובא.

תנאי העבודה הקשים, העבודה המפרכת והוצאות להורג תכופות של "הלא כשרים לעבודה" עשו שמות בנותרים. במשך כמה שבועות אבדו בגלל הסיבות הללו 40% של האסירים במחנה Luftwaffe (במחנה זה ריכזו במחצית מרץ את היהודים שנותר בעיר). היה זה מחנה עבודה אחרון בזמושץ', שבו מלבד ליהודי זמושץ' היו גם יהודים מערים שכנות (קומרוב, טומשוב, קרסנוברוד) וקבוצה די גדולה של יהודי צ'כיה.

חיסולו של המחנה הזה בוצע ערב שבועות, ב- 31 במאי 1943. בשיירה של משאיות העבירו כ- 400 אסירים (ביניהם 53 נשים) למחנה במיידנק. יש לקבל את התאריך הזה כתאריך המסיים את תולדות היהודים בזמושץ'.

אתם צריכים לזכור שיש לכם אומה של כולנו ואסור לנו לשכוח זאות לשניה אחת
הכוח של האומה העברית נמצא בכוחו של העם לשמור על עצמאותו הרוחנית הדתית והפיזית.
אחת הסיבות שהוגלו היהודים מארצם נעוצה בעובדה שלא העריכו נכון את העצמאות והעוצמה הלאומית של העם כולו

כאן נביר מספר דוגמאות המתרחשות בימים אלו או התרחשו לא מזמן

בפלורידה ציינו "יום בעיטות ביהודים"
מאת: ירון זילברשטיין, מערכת וואלה! חדשות
יום רביעי, 25 בנובמבר 2009, 16:00
עשרה תלמידי חטיבת ביניים בפלורידה הושעו ליום אחד, לאחר שבעטו בכל התלמידים היהודים בבית הספר. ניצולת שואה הגרה בסמוך: "חשבתי לעצמי: אוי לא, הנה זה חוזר"
תגיות: ארצות הברית,אנטישמיות,פלורידה
"הם באו אל התלמיד היהודי ושאלו 'האם קיבלת בעיטה היום?" (אילוסטרציה)
עשרה תלמידים בחטיבת ביניים בפלורידה שבארה"ב הושעו השבוע מבית הספר, מפני שיזמו יום חגיגות מיוחד תחת הכותרת: "יום הבעיטות ביהודים" (kick-a-jew-day). לפי גורמים בבית הספר המחוזי קולייר שבעיר צפון נייפלס בפלורידה, עשרת התלמידים היכו ובעטו בכמה מחבריהם לספסל הלימודים, רק משום שהם יהודים. עשרת התלמידים המעורבים הושעו ליום אחד מבית הספר, הוריהם הוזמנו לשיחת בירור, והנהלת בית הספר הודיעה שתקיים יום עיון נגד אלימות.

פרסומת
"הם באו אל התלמיד היהודי ושאלו 'האם קיבלת בעיטה היום?'", סיפרה אשלי ברוסקה, תלמידת כיתה ח' בבית הספר לרשת CNN, "ואם אמרת לא - הם בעטו בך בך". אחד מההורי התלמידים שלח מכתב תלונה נזעם למנהל בית הספר ולאחראי על המשמעת, בו הוא מתאר את המעשים שנעשו. "בתחילה הילדים עשו כאילו הם בועטים בה", כתב האב, "אבל אחר כך בארוחת הצהריים, כמה ילדים גדולים יותר ממש בעטו בה בחוזקה. ילדים רבים - כולם יהודים, חטפו בעיטות במהלך היום", כתב ההורה המודאג. "אני כעסתי מאוד, ניסיתי להתקשר להורים של הילדה שיזמה את מסע השנאה הזה, אבל לא הצלחתי".

"אם ההאשמות נכונות, התלמידים שבעטו עברו על החוק", אמר דייויד בארקי מהליגה נגד השמצה, והוסיף: "אם תלמידים הותקפו פיזית, האשמים יגיעו לבית המשפט". בקהילה היהודית בפלורידה הכוללת גם ניצולי שואה רבים, הביעו כעס רב. אחת מניצולות השואה, סאבין ואן דאם, נבהלה במיוחד, משום שבית הספר נמצא ברחוב הסמוך לביתה ואמרה: "מובן שזה מחזיר אותי לעבר. כששמעתי על זה חשבתי לעצמי: אוי לא, הנה זה חוזר".