אדריכלות ימית - sea architecture

>

אדריכלות ימית

נתון חשוב :

עומק תחתית הים במרחק 8 קילומטר מחופי תל אביב = 45 מטר בלבד.
זהו נתון המאפשר בניה במרחק 8 קילומטר מהחוף על יסודות קצרים ביותר לביסוס ולאפשר יצירת מירקמיים ימיים המתבססים על מים כאמצעי תחבורה המתחבר אל טכנולוגיה ירוקה
סולרית פוטו אלקטרית.

שטח ים של 8 קילומטר בכפולה של 200 קילומטר= 1600 קילומטר מרובעים או 1600 מיליון מטרים ריבועים של אדמת בינוי.
פרויקט בסדר גדול כזה יאפשר למדינת ישראל לייצר עבודה וכלכלה מונפת לתקופה של 120 שנה לפחות.

הובלת סלעים באונית ומילוי בשאיבת חול לתוך המרקם אל תחתית הים במרחק זה היא כלכלית והנחתם על הקרקעית תאפשר ביסוס לאיים החדשים שיוקמו.

תחילת הפרויקט בהקמת משטח של מספר מאות מטרים של אי שעליו יבנה מבנה ראשון לדוגמא ועליו יעשו דגימות היתכנות האי ישמש כמרכז מבקרים ויזמים יתחילו להכפיל את הנסיון שנצבר.

לאזורים מסוימים בים התיכון ניתנו שמות שונים. הים הליגורי ממוקם מצפון לקורסיקה, הים הטירני ממוקם בין סרדיניה, סיציליה ואיטליה, הים האדריאטי ממוקם בין החוף המזרחי של איטליה לבין החוף הדלמטי, הים היוני ממוקם בין איטליה ליוון, הים האגאי ממוקם בין יוון לטורקיה, ים כרתים ממוקם מצפון לכרתים וים מרמרה ממוקם בין הים התיכון לבין הים השחור.

רקע:

רכס הרים תת-ימי המשתרע בין סיציליה לבין תוניסיה מחלק את הים התיכון במרכזו לאגן מזרחי ולאגן מערבי, קיימים מספר הבדלים בין אגנים אלה.

באגן המזרחי האקלים חם יותר מאשר באגן המערבי. כך למשל בקיץ הטמפרטורה הממוצעת על פני המים באגן המערבי היא 24°C ובחורף היא 8°C ואילו בחופי ישראל הטמפרטורות הן :29°C ו-13°C בהתאמה.
באגן המערבי המליחות היא 3.5% ובחופי ישראל היא 3.9%.
קיימות מערכות זרמים נפרדות בכל אגן. הזרם באגן המערבי נע ממצר גיברלטר לאורך חופי צפון אפריקה מסביב לקורסיקה והאיים הבליאריים ובחזרה לגיברלטר. אף שהמים בזרם שבאגן המערבי מגיעים מהאוקיינוס האטלנטי, הרדידות של מצר גיברלטר (כ-800 מטרים) מאפשרת מעבר של מים עליונים בלבד, אשר עניים בחומרים מזינים (nutrients).
הזרם באגן המזרחי של הים התיכון איטי יותר ונע כנגד כיוון השעון לאורך חופי לוב, מצרים, ישראל, לבנון, סוריה, טורקיה ויוון. באגן המזרחי כמעט שאין זרמים אנכיים ועקב כך אין ערבוב בין שכבת המים העליונה לשכבת המים התחתונה. החומרים האורגניים, שמקורם בתמותת בעלי חיים ימיים וכן מסחף המגיע מהנהרות המעטים שבאזור, שוקעים לקרקעית ובהיעדרם נבלמת התפתחות האצות המיקרוסקופיות (ננופלנקטון) המהוות את הבסיס לשרשרת המזון.

רייאן (W.B. Ryan), במאמרו על הים התיכון באנציקלופדית האוקיינוגרפיה כותב: "הים התיכון הוא גוף המים העני, הגדול ביותר על-פני כדור-הארץ". כמות האצות המועטה שבו היא הגורם לכמות הדגים הדלה באגן המזרחי של הים התיכון, אם כי קיימים גם בו הבדלים בין אזורים.

האזור הדרום-מזרחי שבין תל אביב לפורט סעיד היה מושפע מהטין והמינרלים שנסחפו במימי הנילוס. זו הסיבה שמתל אביב דרומה משתרע שטח של מים לא עמוקים ההולך ומתרחב כלפי דרום. כך למשל מול נהריה, במרחק של 8 ק"מ מהחוף, עומק הים הוא 55 מטר, מול תל אביב 45 מטר ומול עזה 31 מטר. המצב השתנה החל בשנת 1971 עת הושלם סכר אסואן. מאז שוקע רוב הסחף באגם נאצר שמצפון לסכר.

האזור הצפון-מזרחי של הים התיכון נהנה ממי נהרות האיתן שמקורם בהפשרת שלגים מהרי הטאורוס באנטוליה שבטורקיה. מי נהרות אלה מביאים סחף ועשירים בחומרים מזינים ולכן כמות הדגה באזור זה גדולה יחסית.

הים מול חופי ישראל עני במיוחד בדגה שכן כמות הגשמים היורדים בארץ קטנה ומרוכזת בעונה קצרה, ולכן כמות המים העשירים בחומרים המזינים הזורמים אל הים היא מועטה. סערות החורף הן גורם מרכזי נוסף לגידול בכמות האצות. הסערה גורמת לגריפת חומרים מזינים מקרקעית הים באזור המדף היבשתי ולכן לאחר שהסערה שוככת, מופיעה פריחה משמעותית של אצות והים מקבל גוון ירוק.

האקלים הים תיכוני הוא אקלים מעבר בין האקלים הסובטרופי לבין האקלים הממוזג. בחורף, קר גשום ולעתים מושלג, ובקיץ יבש וחם בדרך כלל.

הגידולים הייחודיים של מדינות הים התיכון הם: זיתים, גפנים, תפוזים ומנדרינות, והצמחייה הנפוצה היא חורש ים תיכוני.

מאחר והים התיכון הוא ים סגור, הוא חשוף יותר לפגעי זיהום, לכן נחתמה בשנת 1978 אמנת ברצלונה להגנה מפני זיהום הים התיכון. זיהום זה פוגע רבות ביונקים ימיים החיים בים התיכון, ולו השפעות רבות, בהן שינוי המטבוליזם ופגיעה בפוריות. ישנה תאוריה הגורסת כי הזיהום בים התיכון הוא שגורם לעלייתם של יונקים ימיים על החוף, משום שהזיהום מחליש את מערכת הניווט של בעלי החיים; תאוריה זו נתמכת בעובדה שאצל יונקים ימיים שעולים על חופי הים התיכון לרוב נמצאים סימני זיהום.

[עריכה] איים
האיים הגדולים בים התיכון הם:

קפריסין, כרתים ורודוס במזרח.
סרדיניה, קורסיקה, סיציליה ומלטה במרכז.
מיורקה ומנורקה במערב.
סיציליה וסרדיניה שייכות לאיטליה, רודוס וכרתים ליוון. קפריסין עצמאי, והשלטון בו מתחלק בין יוונים לטורקים. סמוך לחופי ספרד נמצאים האיים הבלאריים - מיורקה, מנורקה ואיביזה השייכים לספרד, ובין סיציליה לטוניסיה נמצא האי מלטה, אמנם זעיר, אך עצמאי. האי קורסיקה, מקום הולדתו של נפוליאון בונפרטה, שייך לצרפת וכמוהו האי אלבה, מקום גלותו הראשון. מלבד איים אלה, יש עוד מספר רב של איים קטנים וזעירים, מהם מיושבים, מהם לא, רובם מרוכזים בים האגאי.

מדינות גובלות
מדינות הממוקמות לחוף הים התיכון:

בחוף המזרחי - ישראל, לבנון וסוריה.
בחוף הצפוני - טורקיה, יוון, אלבניה, בוסניה והרצגובינה, מונטנגרו, קרואטיה, סלובניה, איטליה, מונקו, צרפת.
בחוף המערבי - ספרד.
בחוף הדרומי - מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב ומצרים.
באיים - קפריסין,צפון קפריסין ומלטה שהם מדינות עצמאיות.

מיתולוגיה והיסטוריה
אגדות רבות קשורות בים התיכון, בארצות שלחופיו ובאיים שבו. הים האגאי, למשל, נקרא על שם המלך אַ‏ייגֵאוּ‏ס, שהטיל עצמו אל מימיו בייאושו, כשראה את ספינת בנו תסאוס חוזרת הביתה ומפרשיה שחורים, האות שקבע להודיעו אם ימות בנו במסעותיו. אלא שתסאוס חזר חי ורק שכח את הבטחתו לאביו ולא החליף את מפרשי הספינה לפני הגיעו לקרבת יוון.

באי כרתים ידוע הסיפור על המינוטאורוס, מפלצת בעלת גוף אדם וראש פר, ששכנה בלבירינת והמלך מינוס גבה מנתיניו מס שנתי של קורבנות אדם להאכילה. את המבוך לשיכון המפלצת בנה הבנאי האומן דיידלוס, וכאשר ציוה המלך מינוס להמיתו בשל גילוי סוד המבוך, עיצב כנפי שעווה לו ולבנו איקרוס כדי להימלט מכרתים. כידוע, איקרוס לא שמע בקול אביו, המריא גבוה מדי והשמש המסה את כנפיו. הוא צנח אל הים וטבע. דיידלוס הגיע בשלום למחוז חפצו.

אלת היופי אפרודיטה נולדה, על פי האגדה, מקצף גלים ורכבה על קונכייה אל האי קיתרה וממנו אל קפריסין.

"סלע אנדרומדה", אליו לפי האגדה נכבלה אנדרומדה, נמצא בחוף הים של יפו.

בימי קדם נודע הים התיכון בשם הים הגדול, והוא נזכר בשם זה לא פעם במקרא, כציון לגבולה המערבי של ארץ כנען. עוד הוא נזכר בכתבי היתדות בשם הים העליון, לעומת הים התחתון, הוא המפרץ הפרסי, שאליו זרמו נהרות הפרת והחידקל. כינויים נוספים הם ים יפו וים פלשתים. התלמוד מכנה אותו ימא דקיסרין, ימה של חיפה וימה של עכו.

מחופי צור וצידון הפליגו הפיניקים בספינות מפרש לסחור בארצות הים התיכון והקימו תחנות מסחר, שהחשובה ביניהן היא קרתגו.

דור הייתה עיר נמל עתיקה, ועד היום מעלים ממצאים ארכאולוגיים שונים סמוך לחופה. בקיבוץ נחשולים, הסמוך למושב דור, נמצא מוזיאון המזגגה, ובו מוצגים ממצאים אלה.

אזור הים התיכון מועד לרעשי אדמה, מהם קלים ומהם קשים מאד. בהיסטוריה נודע ביותר שמו של האי סנטוריני או תרה, אי בים האגאי, הדרומי בקבוצת הקילקידים. סנטוריני היה מרכז לתרבות המינואית. בתקופה שבין 1450 ל-1500 לפני הספירה התפרץ הר הגעש שבאי והוא נחרב כליל. היו שייחסו לסנטוריני/תרה את אגדת אטלנטיס, הארץ השקועה במצולות ים.

בתקופת מסעי הצלב שימשה עכו עבור הצלבנים כנמל ראשי.

דרך הים התיכון הגיעו לארץ ישראל הן כובשים והן עולי רגל, הן מהגרים והן פליטי מלחמה. בסוף המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים שימש את הבאים נמל דייגים קטן ופרימיטיבי ביפו, וחלקם אף הגיעו לאלכסנדריה ומשם, ברכבת דרך מדבר סיני, לארץ ישראל. בשנות השלושים נבנה נמל בתל אביב. בחיפה היה נמל מאז המאה ה-14 לפנה"ס. הנמל החדש נפתח בחיפה בשנת 1934 ובמלחמת העולם השנייה שימש בסיס צבאי חשוב לבריטים. נמל אשדוד נחנך בשנת 1966 ובשנות ה-2000 נפתח שם נמל היובל, החדיש והמשוכלל בנמלי ישראל.

בשנים שבין מלחמת העולם השנייה ליציאת הבריטים מישראל הגיעו מעפילים בעליה ב' (בלתי לגלית), בספינות רעועות, שנשכרו ונחכרו ממקורות שונים ומפוקפקים. המעפילים הובאו אל חופים שונים בארץ, בחשכת הלילה, נלקחו אל יישובים סמוכים לחוף והובלעו שם בין תושבי המקום. אלה שנלכדו בידי הבריטים נלקחו למחנות מעצר בקפריסין ובעתלית ובמקרים קיצוניים אף הוחזרו לאירופה (האניה יציאת אירופה). ספינת מעפילים כזאת מוצגת במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה, ולצד כביש החוף, בהרצליה, עומדת הספינה אף על פי כן, אף היא שריד לאותם ימים רחוקים.

הספינה אגוז, שהייתה אמורה להביא עולים ממרוקו, טבעה בים ורבים מן הנוסעים שעליה נספו.

הצוללת אח"י דקר טבעה במעמקי הים התיכון, בין כרתים לבין קפריסין.

ענף העוסק בשילוב מי ים ובניה.

זהו ענף מאתגר ומבטיח שמקורו בשילוב של סביבה ימית ובניה.

רקע:

מדינת ישראל סובלת ממחסור חמור במים מתוקים - אחד המקורות להמרת מים מליחים למתוקים הינו מקור המים מהים התיכון וים סוף.
הובלת מי ים התיכון או ים סוף אל פנים היבשה - השפלה או גב ההר יאפשר הקמת אגמי מי ים תחומים בקיפלי קרקע טיבעים או בסכרים מלאכותיים .
תכנון ובניה של מגורים לצידי אגמים אלו יאפשר טיפול במקור מים זה לתועלת הסביבה והאדם כאחד.

אדריכלות ימית תשלב תחבורה ימית כדרך להובלת אנשים וציוד ותאפשר בו זמנית שמוש במי ים לתעשיה ,בילוי ונופש .
המעבר לשמוש במי ים לשימוש האדם יהיה בהובלת מי ים אל המגורים ושמוש במקלחות,שרותים,רחצת כלים,וזיקוק מים בהפעלת אנרגיה פוטו לאקטרית לזיקוק מים על ידי קולטים סולארים ופעולת אוסמוזה ברמה של יחידת מגורים.
המבנים יבנו ברחוב ימי בצד אחד ורחוב יבשתי בצד השני בבניה צמודת קרקע ובבניה של רבי קומות האזורים מוגדרים.

ארקסנטס ימי - הינו מושג של בניה אורבנית בסביבה ימית

פולו סולרי הקים את ארקסנטס אריזונה כנסיון ראשון של הביטאט אורבני בקנה מידה גדול.
פאולו סולרי ופרויקט ארקוסנטי (1919 – Paolo Soleri)

--------------------------------------------------------------------------------

סולרי, אדריכל איטלקי-אמריקאי, בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת טורין (Turin) מ- 1946, נחשב לתלמידו של פרנק לויד רייט (Frank Lloyd Wright), שאיתו הוא עבד, והושפע גם מהאדריכל הספרדי המפורסם אנטוניו גאודי (Antonio Gaudi). סולרי ידוע כמטיף נלהב של חיים ירוקים ואורגניים, וגם פיתח אדריכלות אורגנית, שאותה הוא מכנה ארקולוגיה
(Arcology) , שילוב של המילים אדריכלות ואקולוגיה.

דיוקן של סולרי, מקור: ויקיפדיה

את רעיונותיו יישם במספר פרויקטים. הידוע מביניהם הוא פרויקט ארקוסנטי (Arcosanti), אשר תוכנן במדינת אריזונה בארצות הברית. היישוב ארקוסנטי ממוקם במדבר מוהבי, 65 קילומטר מצפון לפינקס, ליד הכביש הבין-מדינתי l-17. הפרויקט נועד לאכלס בבניין ענק אחד קהילה פונקציונלית ואורגנית בת 5000 נפשות. בני אותה הקהילה גם יועדו לבנות בהדרגה את הבניין, המתפקד כיישוב על פי עקרונות הקיימות. הבניין עדיין בשלבי בנייה, והתושבים עצמם בונים אותו.

את הרעיון הגה סולרי בספרו Arcology: The City in the Image of Man , שם הוא מתאר עיר בדיונית, בנויה לגובה, אשר טביעת הרגל האקולוגית שלה מצומצמת מאוד יחסית לגודלה ולכמות האוכלוסייה בה. סולרי יצר עיצוב יוצא דופן בעבור קהילה המכלכלת את עצמה במדבר. הפרויקט מציע חלופה ופתרונות לבעיה של אכלוס יתר בערים והזיהום הנוצר בהן כתוצאה מגדילתן. על פי תחזיות האו"ם, עד שנת 2010 יותר מ- 26 ערים בעולם יהיו בעלות אוכלוסייה העולה על 10 מיליון נפשות. ערים אלו מחסלות שטחים פתוחים באופן שיטתי, יוצרות אזורי עוני ופשע, זיהום אוויר ופקקי תנועה המייצרים "איי חום" של עלייה בטמפרטורה ובלחות, גורמות להחמרה ב"אפקט החממה" ובזבוז עצום באנרגיה.

ב- 1970 החל סולרי, בשיתוף סטודנטים, לבנות אב-טיפוס לעיר העתיד שלו, ניסוי אדריכלי יומרני שאמור לאכלס כ- 5000 נפשות. המבנה מתוכנן כמגדל מעוגל שגובהו קילומטר, מוקף בשני מבנים טבעתיים נמוכים, שאליהם מובילים מעברים רדיאליים - עיצוב המעיד על שימוש מודע בדימויים ארוטיים. "המגדל מסמל את הזכר", כותב סולרי, "והטבעות הקונצנטריות את הנקבה, הרחם. החדירה ההדדית שלהם יוצרת את המורכבות והפוריות העירונית".

הדגם שבנה ניצב כיום במשרדיו, הממוקמים ליד מרכז סקוטסדייל, בבניין קרן קוסאנטי
(Cosanti Foundation), עמותה שהקים יחד עם אשתו המנוחה כדי לתמוך במחקר בעבור הפרויקט שלו. פרויקט ארקוסנטי מזכיר אדריכלות בדיונית המוכרת מספרות בדיונית ומסרטי מדע בדיוני, שבהם ערי העתיד מתוארות כמבנים מפלצתיים המיתמרים לגובה רב ומהווים יחידה אקולוגית שלמה ומתפקדת בפני עצמה. סופר המדע הבדיוני אייזק אסימוב תיאר בספרו "מערות הפלדה" מ- 1964 רעיון דומה, שבו האנושות סוגרת עצמה בבנייני ענק, ונופי הטבע האמיתי הופכים למוצג מוזיאלי. אצל אסימוב הופכים דיירי ערי הבטון הוורטיקליות לאגרופוביים (חרדה מפני מקומות פתוחים) ומאבדים את הקשר האנושי עם הטבע. סולרי, הרואה בחזון זה את הפתרון הממשי לעתיד, טוען כי סוג בנייה כזה יאפשר שימוש יעיל יותר של האדמות, וגם מציע בנייה של שטחים ירוקים וחקלאיים מלאכותיים בתוך המבנים עצמם. רעיונות אלו מושפעים ממורו, פרנק לויד רייט, שהציע חזון דומה ב- 1956.

גם היפנים, המוטרדים מאוד מחזון אכלוס-היתר של הערים (על פי תחזיות האו"ם עד 2010 יגורו בטוקיו כ- 30 מיליון בני אדם), החלו לתכנן בנייני על (Hyper Buildings) המתנשאים לגובה 1,000 מטרים ויותר כמו פרויקט X-seed 4000 של חברת Taisei היפנית, או מבנה-על בגובה 4,000 מטר, כגובהו וצורתו של ההר פוג'יאמה. פרויקט זה נמצא בשלבים של חזון בלבד, אך בטאיפה שבטאיוון נבנה ב- 2003 בניין על המתנשא לגובה 508 מטרים. היפנים רואים בבניינים אלו ערים אנכיות לכל דבר, ומתארים אותם כ"אדריכלות שתתרום במלואה לחיי החברה בעתיד… כאורגניזם הפועל בתיאום ובהרמוניה עם האורגניזם הגדול יותר - כדור הארץ. בניין שיהיה ידידותי הן לבני האדם והן לסביבה".

גם על פי חזונו של סולרי, התנועה בעיר האנכית תיעשה באמצעות מעליות, מדרכות נעות, קרוניות חשמל, אופניים וברגל. בכך הוא מקווה להפחית באופן משמעותי את הזיהום הסביבתי, בזבוז הזמן והמשאבים הנוצרים כתוצאה משימוש במכוניות ובדלק.

בארקוסנטי שבאריזונה לא מומש החזון במלואו. רק חלקים מעטים מן המבנה הטבעתי הושלמו. המבנה פתוח לנוף המרהיב של המדבר בצפון אריזונה. יש בו תיאטרון פתוח להתכנסות ומרכז מבקרים המסביר את רעיונותיו של סולרי ומפיץ אותם. תושבי הקבע הם בעיקרם אמנים ואומנים היוצרים כלים וחפצים בייצור ידני בסדנאותיהם, וחלקם עובדים במרכז המבקרים, בחנות הספרים והמזכרות ובמסעדה. הם מנהלים כלכלה מקיימת, הכוללת עיבוד שטחי חקלאות לצורכיהם, וקולטים קבוצות סטודנטים המשתלמים בעקרונות הארקולוגיה, עובדים ויוצרים במקום וממשיכים במלאכת הבנייה באיטיות רבה.

--------------------------------------------------------------------------------

מקורות וקישורים

האפטמן, א., "הקומה ה-350", הידען, 08/02/01
חזון מגדל בבל מתחדש ב"בנייני על" ל 100,000 אנשים ויותר, בארץ הדעת, מבזקים
אתר פרויקט ארקוסנטי
אתר Arcology
אתר קולג' Ithaca במדינת ניו-יורק

המעבר לבניה צפופת מגורים נובע ממחסור בקרקע לצרכי מגורים ובמחסכון בעלויות מגורים.
בניה לגובה של מאות קומות הינו הליך כלכלי שהעולם הולך לקראתו מתוך מגמה כלכלית ברורה של חסכון בתשתיות ובעלויות ביצוע.
בניני מגורים של 50 קומות נבנים כיום ברמת אביב ובנתניה בעיר ימים.
המעבר לבניה של 180 קומות יתרחש בשילוב של בניני מגורים עשויים השיטה קלה ממתכת וחיפויים חכמים.
הדבר יוביל לארקסנטס של מגדלי מגורים של 100,000 תושבים למגדל ובשלב השני למגדלים של 250,000 נפש למגדל.
נכון להיום המבנה של מגורים של 8 יחידות לקומה בכפולה של 50 קומות מכיל 1600 תושבים למגדל.
מגדלים של 30 יחידות לקומה מתוכננים בהווה והם יאכלסו 6000 נפש למגדל בשנת 2020 .
קומפלקס אופקי של 120 דירות בקומה בכפולה של 50 יאפשר אכלוס של 24,000 נפש למגדל בתכנון פשוט וזמין כיום.
המעבר ל 150 קומות בכפולה של 120 דירות לקומה יאפשר אכלוס של 72,000 נפש בעוד 35 שנה בקרוב
מגדלים אלו ייצרו את מקורות האנרגיה והמים שלהם בצורה עצמאית לחלוטין ויהיו מבוקרי אקלים בצורה מתוכננת .
עלות יחידת מגורים במגדל זה תהיה כחמישית מדירה רגילה בבנין כיום.
החסכון הכלכלי ייצור מינוף בביקוש לצורת מגורים זו בשילוב הפוטנציאל החדש שיווצר.
הארקסנטס הימי ישתמש במקורות מי ים להפקת תחנות כח סולריות משולבות אנרגיה ליצור מים ביטת האידוי והאוסמוזה ובשיטת חדשניות שמתפתחות בימים אלו .
גובה של מאות מטרים של הבנין יאפשר המראת אויר ויצירת מיקו אקלים חדשני לתועלת הסביבה.
צירי הובלה אופקיים ואנכיים בבנין יאפשו הסעת המונים בצורה מהיר ואפקטיבית ברחובות מוסעים אל מרכזי בילוי ואל מקומות עבודה.
ארקסנטס של 250,000 תושבים יכיל בתוכו בתי חולים,מקומות בילוי המוני,מקומות עבודה,ומרכזי חינוך בכל הרמות הנדרשות.
החיבור של צירי תנועה חשמליים המונעים ברכבים חשמליים במהירויות של 400 קלומטר לשעה יחברו את המבנים הפזורים בשטח מדינת ישראל.
הצירי התנועה יהיו על מסילות מיוחדות מורמות מהקרקע או במפלסים תת יבשתיים לאפשר לשטחים פתוחים להתקיים בצורה של סביבה בריאה וטיבעית.

מנגרובים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שורשי אוויר
יער המנגרובים מעל ומתחת למי היםמנגרובים הם עצים ושיחים הגדלים בתוך מים מלוחים לאורך חופי ים. המנגרובים גדלים באזורי אקלים טרופיים וסוב טרופיים, בין קווי הרוחב 30° צפון ו-30° דרום.

יערות המנגרובים הם מערכת אקולוגית ייחודית, היושבת על התפר שבין הים והיבשה. המנגרובים יוצרים חורשות צפופות של שורשים וענפים, וסביבתם מהווה בית גידול למינים רבים של בעלי חיים. הם גדלים בדרך כלל בחופים רדודים או בשפכי נהרות.

המנגרובים נמנים עם מספר משפחות צמחים, כשהבולטת ביניהם היא Rhizophoraceae (מסדרת המלפיגאים). קיימים כ-110 מינים, מתוכם רק 54 הם מנגרובים אמיתיים, החיים רק בחורשות מנגרובים.

בישראל לא קיימת צמחיית מנגרובים, אך בראס מוחמד שבחצי האי סיני קיימות חורשות של המין אביסניה ימית (Avicennia marina).

[עריכה] פיזיולוגיה של הצמח
המנגרובים הם צמחים בעלי תכונות ייחודיות, המאפשרות להם את הגדילה בסביבתם הטבעית: יכולתם להתקיים בסביבה מלוחה, דלת חמצן השרויה בקרינה שמשית חזקה במרבית ימי השנה.

המנגרובים פיתחו פתרונות להתמודדות עם הסביבה העוינת:

גושי מלח המופרשים מעלה ירוק של מנגרובמים מלוחים: יכולתם לשרוד במי ים מלוחים נובעת ממנגנונים לסילוק המלח. בשורשיהם קיימות ממברנות מיוחדות המסננות את מי המלח. בסוגים מסוימים (מנגרובים אפורים) קיימות בעלים בלוטות המפרישות מלח. מינים אחרים אוגרים את עודפי המלח בעלים ומשירים אותם בבוא העת.
סביבה דלת חמצן: חלק מהשורשים הם שורשי אוויר, הנחשפים במהלך שפל ומספקים חמצן. שורשים אלה נראים כמו קשים, המזדקרים לגובה של בין 30 סנטימטרים ל-3 מטרים. לפיכך המנגרובים משגשגים באזורים שבהם הגאות והשפל משמעותיים, משום שגאות מגבירה את החשיפה לחמצן. שורשים אחרים משמשים להזנה.
מחסור במים מתוקים: היעדר נגישות למים פיתח במנגרובים מנגנונים לחיסכון במים. פתיחת הפיוניות בעלים מצומצמת למינימום, והעלים אינם פונים לכיוון השמש למיזעור ההתאיידות. נראה שגם הגשמים התכופים באזורים הטרופיים מסייעים לשמירה על משק המים של הצמח.

[עריכה] הגנה בעת צונאמי
נמצא, כי חופים שבהם גדלו חורשות מנגרובים היו מוגנים יותר מפגיעות גלי צונאמי. הם ידועים גם כמגינים על החופים באזור גדילתם מפני ארוזיה.