קרבות מלחמת ההתשה

קרבות מלחמת ההתשה







מלחמת ההתשה הוכרה כמלחמה על ידי קימץ לוחמים קטן שלא הרפה מהכרה זו
הממשלה התנגדה במשך שנים בהגרה של פעולות מלחמת התתשה כמלחמה
לאחר התמדה שלנו קיבלנו את אות מלחמת ההתשה כמו שאות מלחמת יום כיפור חלוק לנו כך קיבלנו את אות מלחמת ההתשה.



מלחמת ההתשה תשכ"ט-תש"ל (1970-1969(

המלחמה נמשכה מאמצע 1968 עד אוגוסט 1970. השם נטבע לראשונה על- ידי נשיא מצרים גמאל עבד-אל-נאצר אשר אמר ב-23 ביוני :1969 "אינני יכול לכבוש את סיני אך אני יכול לשבור את רוחה של ישראל בהתשה". מאחר שלמצרים היתה עליונות בכוח אש ונאצר האמין שיוכל לסמוך על ברית- המועצות שתמשיך לספק לו נשק ולהרתיע את ישראל מהתקפת תגמול מסיבית, קיווה שישראל תיאלץ בסופו של דבר לסגת מתעלת סואץ. כאשר חלה הסלמה במלחמת ההתשה בחזית המצרית באוקטובר 1968, הוקם קו בר-לב.ב-31 באוקטובר 1968, ביצע צה"ל את התקפתו הראשונה במצרים-עילית, והרס את תחנת הכוח בנאג' חמאדי. ההצעה לתפוס שטחים מעבר לתעלה נדחתה, הן מכיוון שלא היו לצה"ל הכלים המתאימים לחצות את התעלה והן מסיבות פוליטיות. לאחר כמה חודשי שקט, החלה במרס 1969 אש ארטילרית מצרית אינטנסיבית אשר כוונה נגד מטרות ישראליות לאורך התעלה. ב-20 ביולי 1969 החל חיל האוויר הישראלי להתקיף את הערים המצריות לאורך התעלה. הרס רב נגרם וכ-750,000 תושבים מצרים נסו על נפשם. בסוף ינואר ובתחילת פברואר 1970, הגיעו מברית-המועצות למצרים משלוחי נשק בכמויות אדירות. אלו כללו טילי SAM -3 ותותחי נ"מ ומכשירי רדאר עם מספר גדול של טכנאים שסייעו בהפעלתם, ומטוסי יירוט עם טייסים סובייטיים. בסך הכול נשלחו 15,000 אנשי צבא סובייטיים למצרים. ב-18 באפריל 1970 אירעה ההיתקלות הראשונה בין מטוסים ישראלים ובין מטוסי מיג המוטסים על-ידי רוסים. ב-30 ביולי, לאחר שמצרים קיבלה את תוכנית רוג'רס, הופלו בידי טייסים ישראליים חמישה מטוסי מיג אשר הוטסו על-ידי רוסים. לאחר אירוע זה הגבירה מוסקבה את הלחץ על מצרים להסכים להפסקת אש. לאחרהפסקת האש שהושגה באמצעות ארצות-הברית ב-7 באוגוסט 1970, קירבו המצרים סוללת טילים עד שפת התעלה, תוך הפרה של ההסכם. תגובת ישראל היתה השעיה זמנית של שליחות יארינג. למלחמת ההתשה לאורך הגבול עם ירדן היה אחראי בעיקר הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) בתמיכה ירדנית פסיבית. לוחמה זו לאורך גבולה המזרחי של ישראל נפסקה לאחר "ספטמבר השחור" ב-1970, כאשר המלך חוסיין גירש את אש"ף מירדן. במלחמת ההתשה נהרגו לאורך הגבולות 721 ישראלים - ומתוכם 594 חיילים.



The War of Attrition

As early as July 1, 1967,Egypt began shelling Israeli positions near the Suez Canal. On October 21, 1967, Egypt sank the Israeli destroyer Eilat, killing 47. Less than a year later, Egyptian artillery began to shell Israeli positions along the Suez Canal.

Nasser believed that because most of Israel's army consisted of reserves, it could not withstand a lengthy war of attrition. He believed Israel would be unable to endure the economic burden, and the constant casualties would undermine Israeli morale.

The bloody War of Attrition lasted roughly three years. Israel lost 15 combat aircraft, most shot down by anti­aircraft guns and missiles. The Israeli death toll between June 15, 1967, and August 8, 1970, was 1,424 soldiers and more than 100 civilians. Another 2,000 soldiers and 700 civilians were wounded.






קרבות ההתשה 1968-1970
מלחמת ההתשה - לוח זמנים


10 ביוני 1967 הפסקת אש נכנסת לתוקף ומלחמת ששת הימים תמה
21 באוקטובר 1967 הצבא המצרי מטביע את המשחתת "אילת", 47 הרוגים ו- 91 פצועים לצה"ל, אשר מגיב בהפגזת בתי הזיקוק בסואץ
נובמבר 1967 ואילך מתפתחים חילופי ירי על גדות תעלת סואץ, חילופי האש מתפשטים גם לחזיתות סוריה וירדן
8 בספטמבר 1968 מצרים מפגיזה את מוצבי התעלה, 10 חיילי צה"ל נהרגים ו- 18 נפצעים
26 באוקטובר 1968 במארב ובהפגזה מצרית נהרגים 15 חיילים ועשרות נפצעים. צה"ל מפגיז את בתי הזיקוק בסואץ.
31 באוקטובר 1968 פשיטה ישראלית ראשונה בעומק מצרים, תחנת ממסר, סכר וגשר מושמדים
נובמבר 1968 מתקבלת ההחלטה להתחיל בבניית קו בר לב
8 במרס 1969 מצרים פותחת במתקפת התשה נרחבת על מוצבי צה"ל. מקובל לראות תאריך זה כמועד פתיחת המלחמה
9 במרס 1969 הרמטכ"ל המצרי נהרג בחילופי אש ליד התעלה
יולי 1969 מספר הנפגעים בצה"ל מגיע לשיא - 29 הרוגים ו - 75 פצועים
19 ביולי 1969 כוח צה"ל מבצע את הפשיטה על האי גרין
23 ביולי 1969 נאצר מצהיר: "אינני יכול לכבוש את סיני, אך אני יכול לשבור את רוחה של ישראל בהתשה"
26 בדצמבר 1969 כוח צה"ל גונב מכ"ם סובייטי משוכלל משטח מצרים
20 בינואר 1970 כוח צה"ל כובש את האי שדואן במפרץ סואץ
פברואר 1970 רכבת נשק אווירית מסיבית מגיעה מברית המועצות למצרים
30 במאי 1970 מארב מצרי לסיור משורין ישראלי, 13 חיילי צה"ל נהרגים ושנים נשבים
30 ביולי 1970 – קרב אוויר בין טייסים סובייטים לטייסים ישראלים מסתיים בהפלת 5 מטוסים סובייטים
8 באוגוסט 1970 הפסקת אש נכנסת לתוקף, בחסותה מקרבים המצרים סוללות טילים לקו המים בתעלת סואץ






סיפורי גבורה של קומץ אנשים קטן שעשו עבודה של עם שלם - בשקט וללא פרסום

קרב פנים אל פנים במוצב עבדאלה הגזרה הירדנית

חוליה של 11 מחבלים בחורף של 69 עולה על מוצב עבדאללה
בעמדה עליונה שמיאן עם "האביאל" - מכשיר שמיעת קולות מהקרקע.
למטה בעמדה צפונית אבי כהן
בעמדה הדרומית אנוכי שעה 11:47 בלילה רוחות חורף ליל חשוך
אני מבחין ברעשים מוזרים שאין הבדל ביניהם לבין רעש הרוחות.
אבל משהו בתחושת הקול מבדילה בין קול לקול.
אני זורק אבן לעמדה של שמיאן ואין עונה .
אני ממשיך לזרוק אבנים לכוון ומעיר את אחד הישנים בקיפוד בחוץ שיגש ויבדוק מה קורה עם שמיאן.
ותוך כדי עליתו לעמדה העליונה פיצוץ חזק של בזוקה שיורים המחבלים אל הבניו של גשר עבדאלה שבו אנו שוכנים בהגנה היקפית.
פיצוף מחריש אוזניים אני מפעיל את המקלעון f.n והטרנזיסטור
לגזרה דרומית לכיסוי גזרת ירי זו.
נזרק ת"דל(תרמיל) מלא רימוני מילס לכוון העמדה של כהן שמסתבר שלא מתפוצף.
החוליה יורה מקלצים רוסיים- ביקשתי להרים תאורה 52 = עולה בחור לירי בתוך כדי התכופפות לירי כדור קלץ מפלח את ראתו והוא מורד למטה לחובש כאשר שמיאן שירד בינתיים מהעמדה למעלה מוריד אותו למטה - סיימתי את הירי של הגזרה הדרומית 13 מחסניות של טרנזיסטור וחגור התרוקנו.
ירדתי לבנין לטעון את המחסניות ותוך כדי כך אני מזהה חוליה בקו הצפוני אני יוצא מהמבנה ופותח באש מהמאג מהעמדה הסמוכה על החוליה וזורק 2 רימונים לקפל קרקע שבו הם שוכבים.
האש הפסיקה ואני עובר לבדוק מה עושה החובש עם הפצוע אני חוסם לו באגרוף את פתח היציאה המדמם ומגביר את לחץ הדם כדי שהחובש יוכל להחדיר לו את מחט האינפוזיה.
ממשיך להודיע בקשר על פצוע וכח סיוע מגיע לחלץ את הפצוע לקו האחורי
המחבלנים נפגעים ונסוגים .
אני מודיע לאנשים ולמשה וחצי זכרונו לברכה על הארוע
דן שומרון ז"ל מקבל דווח ממני על הארוע ושמיאן עולה לנשיא המדינה לקבל את אות הנשיא על המעשה.

מארב "קירשהולץ"

מארב על גבול ירדן
חוליה עוברת את הירדן לכוון שלנו
בקו הרכס מזהים את הדמויות פותחים באש על חוליה של 3
בחוליה מושמדת - מסתבר שבחוליה בן של אחד המוכתרים של כפר גדול.
מתקיים ברור בקרייה עם "אוריון" בתל אביב גנדי ז"ל מודיע לי שחבל שרק היו 3 ומקוה שנעשה עבודה יותר רצינית לוחץ לי את ידי ובחיוך ממזרי נפרד ממני.

אני פוגש את גנדי בחדירה לתוך ירדן מעבר הרי מואב בצהרים שטוף אור מגיע בבל(הליקופטר) שלו .
הוא שואל אותי איך היה מאותו ליל חשוך של החוליה - עניתי לו אולי תהיה כאן הזדמנות נוספת ועובר לתדרך את יציק מרדכי להמשך הפעולה.

את גנדי פגשתי קודם לכן בפעולת כארמה שם הגיע בבל עם כח רתק שביצע ריתוק של גזרה עמוקה בצד המזרחי של הרי מואב - אמר לנו לא לוקחים שבוים בקול איטי ושקט כולם הבינו מה המשמעות הביצועית של כך.
אמנם היו אבדות לא קטנות כי הירדנים נלחמו באומץ בנוסף למחבלים.

פשיטת כראמה -

היינו על מנומרים מספר חודשים - מדים עבים של הצרפתים.
קיבלנו תידרוך קצר והורדנו מנומרים ועברנו למדים ירוקים.
המחבלים הלכו עם מנומרים דומים לשלנו וכדי שלא יהיה בלבלול בזיהוי החלפנו מהר כמה שעות לפני העליה על הרכבים את המדים לירוק.
נכנסו לתדרוך ויצאנו בשיירה בכביש הירידה ממעלה אדומים - דאז שטח אימונים.
הציר מנה רכבי סיור,זחלמים,וטנקים שנעו קדימה.
חצינו את גשר אלנבי בשחר והתחילה הפגזה של הירדנים שקיבלו התרעה לפנות אוכלוסית נשים וילדים יום לפני כן.
הירדנים הורידו לבקעה טנקים מנומרים והכינו מארבי טנקים לקראתנו.גורדיש ארגן את הטנקים שלו ככוח מוביל והתחיל קרב מגע של טנקים ירדנים מול הכח שלנו.
הפגיעות הראשונות היו מפגיעות מארבי טנקים ירדנים,ובהמשך מהפגזה ארטילרית של הירדנים על הכח שלנו.
התנועה עם י.ב בכלי פיקוד הביאה אותנו אל ציר כראמה שלשם נכנסו עם ההפגזה הירדנית .

המאבק היה מול המחבלים שהפכו את הכפר ככפר אימונים ויציאה לפעילות שלהם בבקעה.
הגענו בתנועה מדודה אל הגזרה המרכזית של הכפר.
המטרה היתה ברורה לחסל ולפגוע במחבלים ולא להתעסק בשבויים כלל. נוהג שגנדי הנחיל בתחילת הפשיטה.
בגלל התראה לתושבי הכפר לפנותו כדי שלא יפגעו אזרחים מספר האבדות של הכח התוקף מנה 54 הרוגים בפרק זמן קצר ביותר מאש מסודרת של הלגיון הירדני ופחות מהמחבלים עצמם.




חוצים את ים המלח ברגל לירדן


התארגנו על ציוד לחימה למארבי אש בתוך שטח ירדן עמוק
לינה במפעלי ים המלח דן שומרון ז"ל מעדכן על ת"צא לאן הולכים,הערב יורד .
שפר ז"ל מוביל את הכח הים יבש כמעט בנתיב המעבר.שורף בין האצבעות מהמים המלוחים
חוצים את ים המלח ומטפסים בציר הגבעות עם ציוד ומטעני חומר נפץ- שהיה בתוך ירדן ללילה וחזרה


עולים על מוקש.

בסיור בוקר ליד פצאל הכח שלי עלה ע מוקש שלא התפוצץ.
הודעתי בקשר ומשה וחצי הגיע לבדוק את הנושא - הודעתי לו שהגשש לא יכול היה לראות את המוקש שהוטמן בקפל אחורי של הציר.גנדי שאל אותי מה התרחש - הודעתי לו שתנאי הקפל והסביבה לא איפשרו לגשש לאתר את המטמונת - אמר לי
יש לך נשמה של חתול בחיוך ובמשפטים שקטים ולחץ לי את היד וכך לא ראיתי אותו עד שמחבלים רצחו אותו במלון בירושלים - כי האמין ביכולת ההגנה של עצמו כמו תמיד אבל הפעם זה לא עבד .


בונן ז"ל 15.5.1970 (מתוך יומן קרב שניהלתי בספר קטן וירוק)

מוצב "בוקי" על גדות התעלה.

יום שישי כניסת השבת - המאפיין של כניסת השבת ירי של אלפי פגזים מצריים על המוצבים שלנו בכל הגזרה.
המצריפ בחרו את מוצב "בוקי" להתמקד בו.
גמרנו את ברכת יום שישי במטבח בחצר המוצב כל אחד עלה לקבל את מנת השישי. בסביבות 5:14 דקות לפנות ערב אני שומע שריקה במשרוקית שכל לוחם ענד על צוארו.
קראתי לבונן לקבל את קו מ"צא -(מרכזיה צבאית אזרחית).נדמה לי שהוא שוחח עם חבר או חברה בחור שקט בן 20 ופחות.
בונן נכנס לבונקר הפיקוד לשוחח בקו הטלפון.
סיים את השיחה והיה בדרכו לבונקר שלו - סימנתי לפני כמה ימים את כל הפתחים של אזור שכבת הפיצוץ בכל פתח של בונקר בסרט סימון לבן מבפנים כדי שלא לעמוד באזור בזמן ההפגזה.
לרוע המזל בונן כנראה עבר את האזור ופגז קטיושה פגע בו והרג אותו במקום בפתח בונקר הפיקוד ששהיתי בו לדקות ספורות. הפתח קרס עלינו והתחלנו לחפור בצורה אינטסיבית לשחרר את היצאה החוצה.
יצאנו מפתח בסביבות 4 בבוקר כאשר ההפצצה חדלה
המוצב נהרס כמעט לחלוטין ובונן חסר- התחלנו בחיפוש וחפירות אחרין ומצאנו אותו ללא רוח חיים.
כולו היה בן 20 ביום 15.5.1970 בונן זכרונו לברכה.

טרקטוריסט

היו אותם אזרחים שבאו למוצבים לחפור ולסכן את נפשם בעבודה על טרקטור זחלים כבד.
הצבא שילם להם על כל יום עבודה 1000 לירות - במושגים של אז זה המון כסף.
עלו התניעו את הטרקטור למספר דקות ולא חזרו לחיים
בלעדיהם אי אפשר היה לחיות ולהתגונן במוצב.
הם חפרו ותיקנו את המוצב ושכבות הפיצוץ לאחר מאות פגזים ארוכי טווח שירו המצרים.
רובם הגדול נפצע ונהרגו בתוך כדי תיקון או שיפור עמדות
היו בינהם בעלי משפחות וחברה צעירים שתפסו יוזמה הוחלו לעבוד .


מועלם נפגע.

מועלם הנהג של דן שומרון ז"ל הגיע למוצב וביקש קצת אקשן
הודעתי לו כנס לעמדת 81 מ"מ ותתחיל באש יזומה על המצרים מעבר לתעלה.
הסברתי לו שיכונן את המרגמה לכוון מעל הסרט הלבן על גב התעלה.
מועלם יצא לעמדה הודעתי לכולם שמועלם פותח באש יזומה הודעתי לשמוליק ארד ז"ל שבוקי יוזם אש למצרים קיבלתי אוקי ממנו.
הנמר שהיה כמתנדב התלהב מכך בנפש חצויה
לפתע: מועלם צעק צעקה חזקה ושתק
יצאתי החוצה וראיתי אותו שוכב עם סנתר פתוחה גפיים מרוסקות
הכנסתי אותו עם חובש ואלונקה לבונקר הדרומי לטיפול והזעקתי "פרפר" הליקופטר לפינוי אחורי.
מועלם אושפז לניתוחים ויצא מכך.
כולם נכנסו למחפורות המגן שהיו מכוסות בבטונדות לסקוב ורלסים של פסי רכבת שפורקו מקו הרכבת של עזה אל עריש.
הפגזים החלו ליפול בצורה של מאות פגזים למספר דקות.
האדמה רעדה וזזה כמו גלי ים.
נוהל ההפגזה מסמן חדירה של המצרים עם כוחות לוחמים המנסים לכבוש את המוצב.
בתוך ההפגזות יצאתי מפתח הבונקר לתעלות בין נפילה של קטיושה ומרגמות 120 ולונג טומים של 200 מ"מ
הרמתי את הראשו לכוון תעלת סואץ השקטה לודא שאין סירות עם לוחמים מצרים החוצים את התעלה אלינו.
ליל ירח מלא ועם האס אל אס - משקפת ראיית כוכבים על רקע ירוק סרקתי היטב את הגזרה הפגזים נפלו בצורה מטורפת במרחק של עשרות מטרים ממני - קול הרסיסים עבר לידי במרחק של סנמטימטרים וחלק פגע בי בהרגשת חום דוקרנית

נקודת אור בהירה

אמצע חודש חם באמצע היום אני צופה על מבט פסטורלי של תעלת המים הכחולה.
מוריד את המשקפת ומבחין בנקודת אור קטנה מתקרבת במהירות
בחלקיק של שניה צלחתי לרדת לקרקע ובאותה שניה פיצוץ אדיר מספר סנטימטרים לפני בתוך סוללת העפר
טיל נ.ט נתקע בפיצוץ וכיסה אותי אדמה.
הרמתי את ידי מהקרע ולידי עמדה שקרסה ומוטטה את כל באדמה על לוחם שישב קפוא על קרקעית העמדה מתבונן בעינים פקוחות אל נקודה בחלל כך הוצאתיו וכך שנים ישב ובהה באויר העולם
בהלם קרב.


מארב אש נגד רכבת החי"ר המצרית.


לוקח את הבזוקה לאחר הליכה של מספר קילומטרים לאורך התעלה בחושך מוחלט
מטעין את הפגז לקנה ממתין לרכבת המגיעה במהירות לוחץ על המשב"ט ועל ההדק - הפגז יוצא ופוגע בקטר במקש מתכת חד.
מזנקים המהירות לתחתית סוללת העפר ומתחיל ירי מרגמות אינטנסיבי מצרי על הכח
מתנתקים באיסוף לאחור במהירות .

הליכה בשחר בסבך כפר רופין

תנועה בודדת לא מאובטחת עוזי דרוך ולא נצור
מבטים קדימה ושקט עצבני .
תנועה של תצפית אל הלוא נודע בעם אל רוב האחוזים שיפתחו עליך באש או בצליפה מכוונת ומדויקת בך על מנת להרוג.
זוהי המחשבה שעולה בראש ואתה מטרה מול טלסקוף מהיר תגובה של הצד השני.
בכל אופן אתה ממשיך ומדחיק את המחשבה הזו הצידה וגומע מרחקים של עשרות קילומטרים וחוזר חלילה.



שפס - בגזרת לבנון.

סיור - שפס מניח את היד על המקלעון ונפלט כדור
שפס נותן זעקה ונופל לתחתית הזחלם
תופס אותו מוריד לו את החגור והיד די מנותקת מהגוף הקליע כמעט ניתק לו את כף היד מהאמה
מפנים אותו לקו האחורי לטיפול.

הבריחה הגדולה

יצאנו לסרט גנדי ז"ל מכנס כוננות דן שומרון ז"ל מחפש אותנו אנחנו בסרט בנתניה להוציא מופז לא מצטרף לבריחה - כולם מחוץ ליחידה
כולם מקבלים נזיפה פרט למופז שנשאר לישון.


דרקסלר יצא לאנגליה.

לאחר כל הבלגן דרקסלר יצא למעוז האירי והאנגלי
לא הצלחתי להבין אחרי כל זה איך נשארים שפויים כל הקוראים
את שהתרחש שם.....

רעש מקרר המוצב.

מקרר המוצב בנוי מדלת הנפתחת מעלה וכאשר טורקים את הדלת הגומיות של המקרר ונפילת הדלת יוצרים קול הדומה ליציאה רחוקה של מרגמה או תותח .
למדנו בזהירות מירבית להסתכל על המקרר כמעט כאויב המוציא פגז לאויר - תחושה שמלווה כל לוחם שעבר חויה כזו עד היום.
עד היום אני נוטה לסגור את המקרר כאשר יד אחד חוצצת בין דלת המקרר לבין תא המקרר שחלילה לא יצא רעש הדומה ליציאת פגז תלול מסלול - נוהג שלא הצלחתי לצאת ממנו ולפעמים אני מגחח על כך אבל זהו רעש הרג בנו מאות חללים צעירים

פגישה עם שמעון זהבי זהבי - חבר ילדות.

בעזה פגשתיו כמילואימניק של גולני לשעבר הסברתי לו את הקו של העיר עזה והיכן הפעילות המרכזית מתרחשת.
הוא השתחרר מהמילואים והתגייס לש"בכ.
בצור בלבנון עבד בשטח המודעין ובלילה שבו המחבלים פוצצו את הבנין מצא את מותו עם עוד לא מעט אנשים.
פוצצו את מיכלי הגז מתחת לבנין שיצר פיצוץ קטלני שריסק גם את שמעון אל עולם אחר.

הפעילות בעזה - 1968 עד 1969

תחילתה של מלחמת המחבלים בצהל בצורה משמעותית.
חוליות של מחבלים מתארגנות בצורה מסודרת נגד צהל.
אריק שרון כמפקד פיקוד דרום מבין שלוחמה צהלית רגילה נגד החוליות הללו לא תספיק.
ולכן הוא מוריד לצנחנים פקודות קצרות שמשמעותן למעשה מלחמת "גרילה צהלית"- ירי מסיבי ופשיטות ממוקדות של קומץ קטן של לוחמים בחופשיות פעולה מוחלטת לירי על מנת לפגוע.
בתוך פרק זמן קצר מושמדים רוב החוליות ושקט שורר במשך קרוב ל 10 שנים בגזרת עזה.

פיצוץ בארות מי השתיה.

בשכונות עזה, רפיח, בורג, חן יוניס - גרם לשבר מזון של האוכלוסיה האזרחית שגרר מרי של אזרחים כנגד המחבלים.במקביל ירי ממוקד בחוליות בלוחמת גרילה ממוקדת הביס אותם למרחק זמן ארוך .

הם היו צעירים על מנומרים

נערים בני 17 עד 20 ומשהו היו המחבלים רצו על גבעות ולא נישבו.
אמרו להם לרוץ וירו בהם מאחור - כי לא לקחו שבויים.
אמרו וירו ולא עמדו יותר
גורל מלחמה שלא ידענו פירושה
הם היו צעירים חדורי "השמדת אותנו"
ואמרו להם לרוץ ולא לשוב לחיים
אלו שעותיהם הצעירות והאחרונות של עשרות קורבנות הקרב האחרונה
זה היה יומם האחרון של שנת 1968

יציאה הביתה

יציאה שנדף בה ריח המוות - לצאת מקו המעוזים ולחזור מחופשה היה דבר של סכנת נפשות.
אנשים עלו על א עלו על רכב ונהרגו בנסיון לבלות כמה ימי חופש עם החברה והמשפחה.
המצרים טווחו כל רכב שנכנס בצורה די מדויקת באש תלולת מסלול שכללה ירי מרגמות כבדות וקטיושות.